מִתְרַגֶּלֶת לְחֶסְרוֹנְךָ

למרות הכול מתרגלת: היא הצליחה להתגבר על חסרונך בנקוף הזמן למרות כל הקשיים הכרוחים בפרידה ועל ההזדמנות שהוחמצה, השלימה עם המציאות. תודה רבה לך אברהם היקר, המשך יום טוב ושקט. דברים כאלה קורים במציאות. אין מנוס.  אי אפשר לשנות את המציאות. 

אין מנוס.  אי אפשר לשנות את המציאות". כך כתבת.

נכון שברוב המקרים לא ניתן לשנות.

כי ברגע שאחד מבני הזוג אינו רוצה, אין מה לעשות.

אהבה אי אפשר לכפות.

תודה דני היקר וחג שמח

השיר מתאר תהליך עדין וכואב של הסתגלות לפרידה רגשית , לא בהכרח פיזית. האישה  עדיין רואה אותך , האדם האהוב, אך כבר חווה אותך כנעדר. יש כאן אהבה שלא נעלמה, אך נפגעה מגאווה, החמצה וחוסר תיקון.

הלב “נצבט” גם כשאתה נוכח וגם כשאתה איננו,  מה שמדגיש שהחסר הוא פנימי, רגשי. עם הזמן היא לומדת להתרגל לחסר הזה, גם כשאתה עדיין קיים בחייה באופן כלשהו.

לפעמים הפרידה האמיתית מתרחשת בלב עוד לפני שהיא מתרחשת במציאות. החמצות, גאווה ואי־תיקון יכולים להרוס אהבה גדולה , ומה שנותר הוא ללמוד לחיות עם היעדר, גם כשהאדם עדיין “נמצא”.

שיר כואב כתבת בבר1 היקר.

יום עצוב ושקט וחג פסח שמח.

שמוליק

הלב עדיין מדבר רגש, אילוצים הפרידו ביניהם, הייתה זו הזדמנות שהוחמצה וחבל.  

"וְעַל אַהֲבָה מֻפְלָאָה
שֶׁנָּפְלָה מִרְמָס לְרַגְלֵי הַגַּאֲוָה
שֶׁלְּךָ, אוֹ שֶׁלִּי".

כלומר יש לא מעט סיבות להיפרדות שאחת מהן היא הגאווה, או במילים אחרות האגו של מי מהצדדים.

נכון שאלה הן המיעוט של הסיבות, אך הפיתרון במקרים כאלה זו הפשרה.

שהרי תחילת הדרך לזוגיות או לנישואין נעוצה בפשרה והמעטת האגו.
כמו ויתור של שני הצדדים על "יקוב הדין את ההר"

טוב לא באתי להרצות בעניין
תודה רבה על תגובתך, גלי יקרה

סכינים!!

בבר יקר

********

כאבתי את השיר

קראתי מספר פעמים

מחסיר פעימה

הנצרב:

זרמת עם רגשותיך

הגאווה לנו למכשול ...

מברכת לחג פסח שקט

ושמח ככל שניתן

ממני עליזה.

אך ,

הגחלים עדיין לוחשות

ומי יתן ,

תעלה שלהבת.

חג שמח ושקט