התמלאתי בתוגה / בעקבות המלחמה

אינם מושפעים מהמלחמה הזו, אך אתה כן. ליבך כבד. נייחל לימים שקטים דני יקר. חג שמח! 

אתה  מתאר נסיעה מתוחה בזמן מלחמה, שבה הפחד מאזעקות מלווה אותך, ובמקביל אתה מביט בטבע הפורח ליד ביתך אך אינך יכול ליהנות ממנו.

המלחמה גוזלת מהאדם את הפשטות והיופי של החיים, ומדגישה את הכמיהה לשגרה, חופש ושלווה.

יפה כתבת דני היקר

חג פסח שמח עד כמה שאפשר.

שמוליק

.

ברשותך, דני אהוב, שכחת להגיב לפוסט שלי. 

אנא קריאתך ותגובתך. תודה מראש.

ולשירך: 

די מפוחד מפאת האזעקה האפשרית,

נסעת להביט בחורשת רידינג, הקרובה 

לביתך. ראית את הסביונים בשיא פריחתם,

והתעצבת - בימי מלחמה, קשה לך לצאת

וליהנות ...

כן, אלה ימים קשים.

תודה רבה-רבה וחג שמח, מיטיב, שקט ככל

שניתן, דני אהוב. <לב>

רבקה

---

הפריחה

האהבה

ינצחו

שגרת חיים תחת איום

הטבע האדיש והיפה

 הפער בין המתרחש בעולם האנושי (מלחמה ופחד) לבין עולם הטבע:

הסביונים פורחים בשיא תפארתם ("זהובים כהרגלם").

הטבע ממשיך בשלו, בסוף החורף, ללא קשר לקרבות או לאזעקות.

תחושת ההחמצה והתוגה

סיום השיר מתמקד ברגש התוגה (עצב עמוק). העצב נובע מכך שהמלחמה גוזלת מהאדם את החופש הפשוט:

אי אפשר לצאת מהבית בביטחון.

אי אפשר "לראות וליהנות" מהדברים הקטנים והיפים של החיים, כמו פריחת הסביונים.

השיר מבטא את הגעגוע לחיים נורמליים ואת הצער על כך שהמלחמה מונעת מאיתנו להתחבר ליופי שנמצא ממש מתחת לאף.

כל כך הזדהיתי עם שירך ואני כל יום יוצאת לצעוד שעה לראות את הטבע הנפלא

את החרציות ואת הפרגים - הצובעים את מושבתי היפה

חג שמח