לאט אני מתרגל

צביקה יקר,

שיר חד וכואב שנוגע בתחושת הזרות וההתפוגגות של האדם מול העולם. הצלחת לבטא בפשטות מצמררת את ההתרגלות לבדידות, ואת הכמיהה הסמויה לקשר שניתק. דימוי העפיפון והזנב חזק ומקורי במיוחד , בין רצון לעוף לבין תלות בחוט שכבר איננו. שיר שמותיר הדהוד עמוק בלב.

לילה טוב ושקט

שמוליק

שיר כואב על סוף הדרך. על הבדידות. על התקווה לעוף. על הגוף ועל זנבו.

עצבתי!

רגיש: אתה שואל את עצמך מה אתה עושה כאן מבלי שאתה מצליח להבין. אתה מנסה לתרגל עם עצמך ומניח לאנשים להתרחק כאילו לא היו עד שחוט הקשר נותק ואתה עד צאת נשמתך. תודה רבה לך צביקה היקר, צהריים טובים.

דימויים מכאיבים על בדידות

לבדידות קשה להתרגל ...

לשבת מנוחה

עליזה.