בכול רגע מתענג

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. אך הגן שהיה בחצר ילדותך כבר איננו שם. 

דני היקר,

כתבת שיר נוגע ומלא קסם של געגוע. המעבר בין חצר הילדות לחצר הבגרות יוצר תחושה שהזמן אמנם חלף, אך הזיכרונות נשארו חיים ונושמים. אהבתי במיוחד את הפשטות שבה אתה מתאר את ההנאה השקטה מהמקום שפעם היה מלא קולות וצחוק. שיר יפהפה על נוסטלגיה, על זמן שעבר ועל הלב שממשיך לשוב אל מחוזות הילדות.

חג עצמאות שמח

שמוליק

השיר נפתח בתחושת אובדן פיזי – גן הילדים של "בת שבע" כבר לא קיים. זהו סממן מובהק לזמן שחלף ולשינוי של המרחב המוכר.

אתה מתאר פעולה כמעט קסומה –  צועד במדרגות של ביתו הנוכחי ומגיע "חיש" אל חצר ילדותך. זה מרמז שהחצר היא מקום פנימי בנפש שהוא יכול לבקר בו בכל רגע.

 יש ניגוד מעניין בבית האחרון. אתה אומר שהחצר עומדת לרשותך "בלי הגבלה" ואין בה "זאטוטים צורחים". מצד אחד זה נשמע כמו חופש והנאה, אך מצד שני זה מדגיש את העובדה שהחצר ריקה ושקטה מדי – החיים והתום שהיו בה פעם נעלמו.

אתה מרגיש שהחצר עכשיו היא באמת שלו, הוא יכול "להתענג בה" לבדו, ללא הפרעה של המציאות הרועשת.

זהו שיר על אדם שמנסה לאחוז ברגעים של פעם, תוך שהוא מבין שהמקום הפיזי השתנה והפך לזיכרון פרטי שלו בלבד.

כתיבה יפה  יומחבק

חצר ילדותי הפכה זה מכבר למגרש חנייה.

.

געגועים לחצר ילדותך כפי שהיה אז, עם

גן ילדים בת שבע. 

שיר רגיש מאוד - דווקא ביום הזה. 

צורחים - זכר לאחיך, אולי. יהי זכרו ברוך.

תודה רבה-גדולה, דני אהוב. <לב>

רבקה

---

דני אהוב

שיר נוסטלגי שוררת.

אומנם הגן פנוי וריק ונעים לטייל בו

אך זכרונות ילדותך צפים ועולים

היכן הילדים שכבר עלו  צמחו?

נעלמו כלא היו......

יפה כתבת איש יקר

ממני באהבה

מרים

דני יקר

********

תמיד נעים לחזור

למחוזות ילדות

לזיכרונות של פעם.

נופים משתנים

גם גן בת שבע אינו קיים ...

ערב שקט דני יקר

וסופ"ש נעים

ממני עליזה.