כְּשֶׁהַמּוּזָה נֶעֱלֶמֶת - בהשראת השיר של גליה "כשהשיר הולך לאיבוד"

המוזה לעולם אינה נדומה, היא מתהדרת ומתלבשת במלבוש יפה יותר. כמה יפה שירך ונכון .

.

הו.

וואו !!

שיר ארספואטי יפהפה, אביה אהובה. 

שיר הלל לטבע, לקיים, ולקשר שלהם עם המוזה.

אומנם אני לא בטוחה בדבר הלבוש היפה יותר

שלה כשתשוב (אם פתאום נעלמה לך, מה שקשה לי

להאמין), אבל - אַתְּ כבר תלבישי אותה בשירייך.  

תודה רבה-רבה לך, אביה יקרה לי מאוד. <לב>

רבקה

---

אבל עד שהיא חוזרת ..הנשמה יוצאת

שיר מקסים אביה. 

הַמּוּזָה נוֹדֶדֶת בְּשֶׁקֶט בֵּין שָׁמַיִם לָאֲדָמָה,
נוֹגַעַת בַּפְּרָחִים, בְּצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת וּבַנְּשָׁמָה.
לְעִתִּים הִיא נֶעֱלֶמֶת כְּמוֹ נְשִׁימָה עֲצוּרָה,
אַךְ תָּמִיד חוֹזֶרֶת עֲטוּפָה בְּאוֹר וְתִקְוָה,
וְהַשִּׁיר נוֹלַד מֵחָדָשׁ מִכָּל הֵעָלְמוּת שֶׁלָּהּ.
 

אביה יקרה,

שיר עדין ומלא דמיון כתבת. אהבתי מאוד את הדרך שבה את מתארת את המוזה כמי שאינה באמת נעלמת, אלא רק משנה צורה וחוזרת “בלבוש יפה יותר”, עטופה בבגדי משי וממלאת מחדש את הנפש והגוף.

יש בשיר שלך תחושה של תנועה מתמדת בין היעלמות להתחדשות, וגם כשהמוזה “בורחת”  היא ממשיכה לחיות בטבע, בצבעים, בפרחים ובאוויר הנקי, כאילו היצירה עצמה מפוזרת בעולם וממתינה שייאספו אותה שוב.

הסיום שבו את מזמינה את המוזה למסור מסר פשוט כל כך , שאת בסביבה , מוסיף לשיר חום אנושי יפה ומחבר בין עולמות הדמיון והמציאות.

מקסים אביה יקרה

חג עצמאות שמח

שמוליק

כאשר אנו לא מצליחים לחבר שלוש מילים לשורה של שיר, מיד אנו טוענים: המוזה! המוזה!

וכשהכל "הולך" יפה והשיר נולד ללא "זריקת אפידורל"

אנחנו מנכסים לעצמנו כישרון מלאכי.

אז כשאראה את המוזה, אומר לה שאביה מחפשת אותה. (אם כי לפי השירים שלך,

את מסתדרת יפה מאוד ללא עזרתה)

בין כך ובין-כך, השיר יפהפה.  

זה לא נורא, נלהב: גם כשהמוזה נעלמת לאחר שעברה שינוי היא חוזרת עם "מלבוש" חדש ועם "דיבור" ייחודי משלה ואת מבקשת שאם נראה את המוה נאמר לה שאת בסביבה. תודה רבה לך אביה יקרה, יום עצמאות שמח.

שיר מזמיןמוזה

המוזה נעלמת וחוזרת במיטבה

עם כוח ורעיון חדשים

רעננה מתמיד 

אז אל דאגה אביה ...

ערב נעים וסופ"ש מחבר

ממני עליזה.