חוֹל וּצְדָפִים

מעין מקלחת מרעננת של בוקר. כבכל בוקר את בים, פוסעת על החול הרך ואהבתך לים גואה ומתעצמת. נהדר! 

ל"תֻּמָּתִי" יש תרתי משמע בלשון העברית.

הדימויים יפים, כך גם השיר.

יום טוב

שיר קצר וטעון בדימויים מעולם הטבע, המבטאים תהליך של היטהרות, התחדשות וחיבור עמוק לראשית.

הים כרחם (לידה מחדש)

הדימוי המרכזי בשיר הוא ההשוואה של הכניסה לים ללידה: "כתינוק היוצא מרחם אמו / מסמיק בלדתו".

המשמעות: הים אינו רק מקום בילוי, אלא מקור חיים ראשוני. הטבילה במים נתפסת כחזרה למצב עוברי, וכשיוצאים מהם (או כשנמצאים בתוכם), זוהי לידה מחדש. ה"סומק" יכול להעיד על חיוניות, על התרגשות או על החשיפה הראשונית והפגיעה של התינוק (או הנפש) אל מול העולם.

הניגוד בין השרב למים

השיר נפתח ב"יום שרב" וממשיך בטבילה בים.

המשמעות: השרב מייצג את הקושי, היובש, או אולי את הלחצים של היומיום. המים הם הניגוד המוחלט – הם המפלט, המקום שמשיב את הנפש ומעניק קרירות והקלה.

רחיצת התמימות

אני אומרת: "רוחצת תומתי / בערפילים".

המשמעות: זהו דימוי של היטהרות רוחנית. המים (והערפל שמסביב) מסירים ממני את "לכלוך" העולם, את הציניות או את החוויות המכבידות, ומחזירים אותי למצב של תמימות וניקיון פנימי.

 החול והצדפים כסמל לנפש

הבית האחרון קושר בין הפעולה האנושית לטבע: "כך הים רוחץ / את החול והצדפים".

המשמעות: יש כאן הקבלה. כפי שהים מנקה ומלטש את החול והצדפים באופן טבעי ומחזורי, כך הוא עושה גם לנפש האדם שמגיעה אליו. אני רואה את עצמי כחלק בלתי נפרד מהטבע – וזקוקה לים כדי להתנקות, בדיוק כמו החוף עצמו.

בְּיוֹם שָׁרָב נָשַׁקְתְּ לַיָּם בְּדִמְעָה שְׁקֵטָה,
וְהוּא פָּתַח זְרוֹעוֹתָיו כְּאֵם הַמְחַכָּה.
הַגַּלִּים רָחֲצוּ כְּאֵבִים שֶׁנֶּאֶסְפוּ בַּלֵּב,
וְהַצְּדָפִים לָחֲשׁוּ: עוֹד תִּפְרַח הַתִּקְוָה.
וְשַׁבְתְּ מִן הַמַּיִם חֲדָשָׁה וּמְאִירָה.
 

אביה יקרה,

שירך יפהפה ורווי דימויים חיים ומקוריים. אהבתי במיוחד את החיבור בין ירידתך אל הים לבין לידה מחודשת, כאילו הרחצה במים היא טהרה והתחדשות הנפש. גם הסיום, שבו הים רוחץ את החול והצדפים, מותיר תחושת רוך ושלווה. כתיבה עדינה, חושנית ומלאת אור. נהדר!

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

שיר קצר וטעון בדימויים מעולם הטבע, המבטאים תהליך של היטהרות, התחדשות וחיבור עמוק לראשית.

הים כרחם (לידה מחדש)

הדימוי המרכזי בשיר הוא ההשוואה של הכניסה לים ללידה: "כתינוק היוצא מרחם אמו / מסמיק בלדתו".

המשמעות: הים אינו רק מקום בילוי, אלא מקור חיים ראשוני. הטבילה במים נתפסת כחזרה למצב עוברי, וכשיוצאים מהם (או כשנמצאים בתוכם), זוהי לידה מחדש. ה"סומק" יכול להעיד על חיוניות, על התרגשות או על החשיפה הראשונית והפגיעה של התינוק (או הנפש) אל מול העולם.

הניגוד בין השרב למים

השיר נפתח ב"יום שרב" וממשיך בטבילה בים.

המשמעות: השרב מייצג את הקושי, היובש, או אולי את הלחצים של היומיום. המים הם הניגוד המוחלט – הם המפלט, המקום שמשיב את הנפש ומעניק קרירות והקלה.

רחיצת התמימות

אני אומרת: "רוחצת תומתי / בערפילים".

המשמעות: זהו דימוי של היטהרות רוחנית. המים (והערפל שמסביב) מסירים ממני את "לכלוך" העולם, את הציניות או את החוויות המכבידות, ומחזירים אותי למצב של תמימות וניקיון פנימי.

 החול והצדפים כסמל לנפש

הבית האחרון קושר בין הפעולה האנושית לטבע: "כך הים רוחץ / את החול והצדפים".

המשמעות: יש כאן הקבלה. כפי שהים מנקה ומלטש את החול והצדפים באופן טבעי ומחזורי, כך הוא עושה גם לנפש האדם שמגיעה אליו. אני רואה את עצמי כחלק בלתי נפרד מהטבע – וזקוקה לים כדי להתנקות, בדיוק כמו החוף עצמו.
תודה רבה שומרת לי את התמונה

יפה ומרגש: ביום שרב את יורדת עם השמש לרחוץ בים וכך הים רוחף את החול והצדפים. תודה רבה לך אביה היקרה, יום טוב. תמונה יפה ומרגשת.

.

כמו גלי הים, ב-בין גלי הים, בים. 

ביום שרב - ולא רק, נכון?

אביה אהובה, תודה רבה-גדולה על שירתך,

על ההרגשה האינטימית שאת מעבירה, על

מי שאת. 

ש"ש ומיטיבה לך, לכם, יקירתי. <לב>

רבקה

---

אביה יקרה

************

טובלת בים

מטהרת גופך

גם הטבע נשטף 

ומזדכך

אדם וטבע

כמקשה אחת.

יפים כתיבתך והתמונה הנשלחת

שבת מבורכת אביה

ממני עליזה.