יום נורא ואיום / 2

מבטא תחושות קשות,  בלתי נסבל: יום איום ונורא הוא יום של סבל, ללא מזור, רגיעה. תודה רבה לך אריק היקר, ערב טוב ושבוע טוב. שנדע רק ימים טובים. אמן ואמן.

אתה כותב על יום ספציפי ועל חוויה אישית. אך נוגע בתחושות קולקטיביות קשות ומוכרות. יום של סבל, שבר פנימי תחושה שאין מזור ואין רגיעה. יום נורא ואיום.  

השירים האלה שייכים למחזור ימים נוראים, מעין הדהוד של מחזור התפילות לימים הנוראים ביהדות.

תודה לך

בשל המשפט שכתבת, על כך שהשיר אינו רק סובייקטיבי אלא מצביע גם על הכלל, רציתי לבסס את הקריאה שלך.

הרי התפילה שנכתבת ע"י משורר [פייטן] בתפיסתי היא תפילה אישית בראש ובראשונה שאליה מתחברים רבים, הקהל, הקול הציבורי.

בדברייך היפים על השיר בעצם אמרת שהוא שירת יחיד שהיא גם ציבורית. כך היא התפילה, והשיר נמצא לכן בתוך מחזור בעל שם "ציבורי".

ושוב תודה לך שנתת לי אפשרות להסביר את עצמי טוב יותר.

ואני רוצה להדגיש:

מבחינתי, כל קריאה, כל הסבר, כל רעיון ביחס לטקסט שלי מתקבל באהבה על ידי. לעולם איני מתווכח, חולק על דעת, וכו'

אומנות היא שדה דמוקרטי לגמרי, ללא הירארכיות וללא קריאות "טובות יותר" או "פחות טובות".

אני שמחה שכך אתה מתייחס ליצירה. בעיני, ברגע שהיצירה יצאה "מבית היוצר שלה", היא נתונה לאינטפרטציות שונות, היא מקבל פירושים על-פי "עיני המתבונן" והבנתו. 

כנ"ל גם לגבי החיבור ליצירה. אהבתי או לא אהבתי. הכול בטוב ובסדר. כפי שלא כולם אוהבים אותנו כבני אדם, כך גם לגבי היצירה. עניין של טעם אישי וזה לגמרי בסדר. 

אריק יקר,
השיר שלך נוגע בעוצמה כמעט פיזית, תחושת הלחץ, השבריריות של הגוף והכאב החותך עוברים היטב בין המילים. אהבתי במיוחד את הדימוי של הגוף כארג עדין של מים וחומר , יש בו גם פגיעוּת וגם יופי שקט.

החזרתיות של "יום נורא, איום" מעצימה את התחושה שאין מפלט, ושדווקא השקט , בלי אזעקה, בלי רסיס , הוא זה שמכאיב יותר מהכול.

שיר חזק, מדויק, ומשאיר הד ארוך בלב.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

הנגיעה של השיר בך, הפתיחות והפגיעות שלך - אתה קורא מיוחד מאוד. 

תודה לך

.

ברשותך, אריק: לקריאתי, להבנָתי,

יום שהתודעה והתובנה נוחתוֹת על הדוֹבר,

עלֵינו, ... ואין קשה ואיוֹם ונורא מכך.

אנסה בית-בית:

בית 1. פירוט של השפעת אותו יום על מה

שסובב את הדוֹבר;

2. תפישת הדובר את הגוף (בית פיוטי מאוד);

3. דימוי ידוע, ולכן, ברור ואֶפקטיבי/יעיל,

של הכאבים;

4. סילוק כל גורם חיצוני לכאבוֹ של הדובר /

לכאבֵנו-שלנו;

5. הגדרת אותו יום כ-אין מפלט ממנו. 

כאמור בתחילת תגובתי: להבנָתי, מדובר ביום

שבו התודעה והתובנה מתעוררות/'נוחתוֹת'

על הדוֹבר, עלֵינו, ...

תודה רבה-רבה על השיר, אריק יקר. <לב>

רבקה

---

יום נורא ואיום, הוא אותו יום שבו יש לך (נפשית) את כל המרעין בישין באופן מלאכותי, הכואבים יותר מאשר הכאבים הפיזיים.

להם לא תועיל הזעקה, אלא הדממה.

אני מקווה שכיוונתי מעט לדבריך.

ואקדיש לך שיר המבטא את העובדה שיש כאב ורוצה לזעוק שקשה לי וגם את זה אני לא יכול

זְעָקָה אִלֶּמֶת

 רוֹצֶה לִצְעֹק, לִזְעֹק.
רַק שְׁתֵּי מִלִּים - קָשֶׁה לִי -

וְאֵין הַמִּלִּים יוֹצְאוֹת,
דּוֹמְמוֹת.

בְּלִבִּי הֵן זוֹעֲקוֹת
אוּלַי כְּבָר מְאֻחָר
אוּלַי אֶזְעַק מָחָר

- קָשֶׁה  לִי

מחבר אברהם בן שלום

תודה על ההזדהות ועל השיר ששיתפת. ♥

השיר מתאר מצב שבו הלחץ הפנימי כל כך חזק שהוא "מבקע קירות" וגורם להכל להתרסק. הגוף האנושי מוצג באור פגיע מאוד – רק "ארג שברירי של מים וחומר".

הכאב מתואר בצורה פיזית ואלימה ("סכינים חותכים"). אין כאן מטאפורות עדינות, אלא תחושה של פציעה ממשית.

אחד המוטיבים המצמררים בשיר הוא השקט. "אף אזעקה לא באה" – כלומר, האסון קורה מבלי שהעולם יזהיר מפניו, ואין "רסיס" של תקווה או "מזור" (תרופה) שיקלו על הסבל.

השיר מסתיים בתחושה של "שבר ללא רגיעה", מה שמדגיש מצב של פוסט-טראומה או משבר עמוק שבו האדם מרגיש חשוף לחלוטין לכאב, בלי יכולת להשתקם כרגע.

 שיר שמתמקד ברגע האסון והכאב החי, בלי הניסיון לייפות אותו או למצוא בו משמעות.
כתיבה לעילא - שבוע נפלא

שבוע נפלא גם לך

הסבל זועק מכל מילה. הכאב רוחש בכל משפט.

שיר מאד אישי.

תודה שחלקת עמנו. 

הילכתי בשבילי שירתך

חשתי כאב יסורים

וסגפנות משהו המזכיר

את יום הדין  ( כיפורים )

שרף לי בחתכים ...

לשבוע אור

עליזה.

נגעה בי מאוד ראיית הסיגוף שראית בשיר.

תודה לך