רָאִיתִי פַּעַם🌹🌻🌹

הליך עובר כאן בתהליך הכתיבה עצמו. ממשפטים מאולפים אל שחרור מלא מכל כבלים וכתיבה שיש בה חירות וקול פנימי ברור של המשורר. 

תודה גלי יקרה על תגובתך,

השיר מציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

.

ניסיון להגיע לחופש ביטוי בכתיבה שירית. 

הקהל - אה, הקהל. 

תודה רבה-רבה ושבוע טוב ומיטיב, 

שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

תודה רבקה  יקרה על תגובתך,

השיר מציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

המקוריות והיצירתיות.

קוראים לסוג כזה של שיר - ארספואטיקה, שיר העוסק בעצמו, בדרך יצירתו, באומן. השיר שלך משקף את יחסי הסדר והכאוס בתהליכי היצירה.

תודה אריק היקר על תגובתך,

אכן זה שיר ארספואטי.השיר מציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

 השירה מתוארת כחיה חזקה (אריה) שנכלאה בתוך תבניות נוקשות. ה"שאגה" – שהיא הרגש הגולמי והעוצמתי – נחתכת לשורות קצרות, חרוזים ומשקלים כפויים ("שוט קצב"). הקהל מוחא כפיים כי זה נעים ונוח לאוזן, אבל אתה קורא למילים האלו "משפטים מאולפים" – הן איבדו את האמת והחופש שלהן כדי לרצות אחרים.
ואז יש מהפך  השיר כבר לא "מאולף" אלא הופך לכוח שפורץ את הכלוב. האותיות בורחות מהדף אל השמיים, ואין יותר "מאלף" (כלומר, אין חוקים נוקשים או פחד ממה יגידו).
השיר מדבר על מהות היצירה. הוא טוען ששירה אמיתית היא לא כזו שנשמעת לחוקים אסתטיים יבשים או לציפיות של הקהל, אלא כזו שנובעת מהלב ומצליחה לבטא חירות פנימית מוחלטת.
מקסים ונפלא - שבוע מבורך לטוב

תודה אביה יקרה על תגובתך המורחבת ועל ניתוח השיר.

זהו שיר ארס פואטי המציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

יפה ומרגש, חתירה למקוריות היצירה, ארס פואטיקה: בבית השני כבר אין אילוף ואין פחד. יש גמילה ורק הלב לומד לכתוב חרות בין מילותיו. תודה רבה לך שמוליק יקר, שבוע טוב. זה דבר חשוב ביצירה מקוריות והחופש. 

תודה דני היקר  על תגובתך .

זהו שיר ארס פואטי המציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

תודה בר  על תגובתך .

זהו שיר ארס פואטי המציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

לילה  טוב ושקט

שמוליק

"שֶׁמַּכְתִּיב חֲרוּזִים, וְהַקָּהָל מוֹחֵא כַּפַּיִם לְמִשְׁפָּטִים מְאֻלָּפִים".

פעמים שאנו כותבים שירה בחרוזים.

כאשר אנו לא נמצאים בתוך הכלוב של עצמנו, ואין מניעה לכתיבה יוצרת, הרי החרוזים נתכתבים מאליהם.

לעומת הצורך לחרוז "בכוח" חריזה יפה, מיד רואים שזו חריזה מאולצת.

ואין זה רק בחריזה, אלא בכל דרך של כתיבה כאשר היוצר אינו כבול, הכתיבה משוחררת מכל עכבה.

תודה רבה.

תודה בבר1  היקר  על תגובתך .

זהו שיר ארס פואטי המציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

תודה צביקה היקר  על תגובתך .

זהו שיר ארס פואטי המציג שני מצבים מנוגדים של יצירה ושל חירות.

בחלק הראשון, האריה , סמל לעוצמה וחופש , הולך במעגל של מילים, כלומר הופך למאולף. השאגה שלו נחתכת לשורות קצרות וממושמעות, והקהל מוחא כפיים למה שמבוים ומבוקר. כאן המסר הוא ביקורת על יצירה מאולפת, כזו שמוותרת על האמת והחופש כדי לרַצות או להתאים למסגרת.

בחלק השני, השיר עצמו פורץ את הכלוב מבפנים. האותיות בורחות לשמיים, אין מאלף ואין פחד , והלב הוא זה שמוביל. זהו דימוי ליצירה חופשית, אותנטית, כנה.

שירה אמיתית (ואולי גם האדם עצמו) צריכה להשתחרר מכבלים של ציפיות ואילוף, ולבטא חירות פנימית ואמת רגשית.

שבוע טוב ושקט

שמוליק