פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה

מיד התחלתי לפזם לעצמי את למה לא למה לא עכשיו של אריק.ובאמת למה לא ללכוד את יפהפיות החיים הנמלטת מאיתנו רגע ךאחר רגע. תיאוקרים מקסימים. 

Just got home. Tnx 4 reading

החיים בני חלוף, את יודעת (גם היא יודעת). כולנו כבר בתוך התהליך אל הסוף, מי קרוב יותר ומי רחוק הרבה יותר. ועל אף שגוף האדם כמו פריטים אחרים בטבע נועד לכליון, להגיע אל קיצו - עדיין הוא מכונה מופלאה. לכן, אינך מהרהרת בקץ, את מבקשת להביא פילוסופית חיים אחרת והיא להתמקד בהווה, להתפעם מהקיים ככל שניתן כי מי יודע מה יהיה מחר.

חיה כאילו זה היום האחרון לחיים. 

הוא מרכזו של השיר.

על אף ששיר הנע בין "הפילוסופי" לבין ה-כאן והעכשיו, הביטוי המטאפורי בבית השני מצויין ומכין לבית השלישי, לכאן ולעכשיו. 

הבית השני לבד מהיותו מטפורי הוא גם מחורז, מצלולי ומוזיקלי מאוד, לכן אני חושב-מאמין שהוא מהות השיר הזה.

This is the first time somebody addresses the structure and meaning without telling me what I myself wrote.

Thank you for reading and commenting so accurately!

בר,

השיר שלך מצליח להחזיק בו־זמנית שתי נקודות מבט שמתנגשות זו בזו בצורה עדינה וכואבת: התקווה ש“כל שארית חיינו לפנינו” מול הידיעה שאנחנו כבר בתוך השארית עצמה.

הדימויים שבחרת ,“מערות קריסטל שקופות” ו“דיונות של מוזיקה”, יוצרים עולם פנימי עשיר שמרגיש כמעט כמו חלום, ואז החזרה אל היומיומי ("עורכת רשימות ומעדכנת יומנים") מחזירה לקרקע ומחדדת את המתח.

הסיום, עם השאלה "למה לא עכשיו", נשאר פתוח אבל גם חד מאוד: הוא לא רק שאלה על זמן, אלא על בחירה איך לחיות בתוך המודעות לזמן שכבר חולף.

תודה על השיר.

זועק, מעורר תהיות: היא אומרת כל שארית חייכם לפניכם לחיות ואת אומרת כי אתן בשארית חייכן כבר עשיו, למה לא עכשיו. תודה רבה בר, ערב טוב ושבוע טוב. בהחלט צריכות עכשיו לחיות את חייכן כי לא ניתן לדעת מה יהיה בהמשך. לא בכל שארית חייכן תוכלו באמת לחיות.