כתוב: אהבה

.

כָּתוּב: אַהֲבָה / ©רבקה ירון
*
-פַּנְדּוֹרָה פָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה
וּשְׁרָצִים וְרָעוֹת יָצְאוּ מִמֶּנָּה. 
הַתִּקְוָה רְאוּיָה הִיא לְפּוֹאֶמָה
כִּי בַּתַּחְתִּית נוֹתְרָה לָהּ, לְבַדָּהּ.

תִּקְוָה לְמָה- לְמִי- מֵרוֹם יָמַי
בִּי-עַצְמִי מַבִּיטָה אֲנִי, נוֹזֶפֶת
בְּצִדֵּי הַקַּפְּדָן, וּמְחַיֶּכֶת
לְצִדִּי הַתָּמִים- בְּלֵילוֹתַי

הָאֲרֻכִּים- אֵינָם יוֹדְעִים שֵׁנָה-
הַתְּמִימוּת שֶׁנּוֹתְרָה, כְּמוֹ הַתִּקְוָה, 
בְּתַחְתִּית הַתֵּבָה, כַּאֲשֶׁר פְּתַחְתִּיהָ
לַיְלָה אֶחָד דִּבְּרָה- וּבְמַפְתִּיעַ

הֵבַנְתִּי מָה כָּתוּב שָׁם: אַהֲבָה.
פֵּרוּר-פֵּרוּר יֵשׁ לֶאֱסֹף אוֹתָהּ.
.