לחיות!

תודה נורית יקרה על הבאת דבריו של פאבלו נרודה מעוררי השראה  

הנוגעים בפחד האנושי הגדול ביותר , לחיות על “טייס אוטומטי” ולוותר לאט על התשוקה, הסקרנות והחלומות. הוא מזכיר לנו שחיים אמיתיים אינם רק הישרדות ושגרה, אלא גם אומץ לשנות כיוון, להעז, לטעות, להתחדש ולפעמים אפילו ללכת נגד ההיגיון המקובל כדי להציל את הנפש מקיפאון.

יש בשיר הזה קריאה פנימית לאדם לא לאבד את עצמו בתוך הרגלים, פחדים או נוחות מדומה. בעיניי, המסר החזק ביותר הוא שהחיים דועכים לא רק כשמפסיקים לנשום , אלא כשמפסיקים להרגיש, לחלום ולבחור מחדש.

בהחלט ראויים הדברים להתייחסות בצורת שיר או סיפור.

לילה טוב ושקט

שמוליק

אתה צודקת בקביעתך, שמוליק ידידי.

אכן החיים דואכים כשאנחנו מפסיקים להרגיש ולחלום.

החיים הם הרבה יותר מאשר לנשום, לאכול, לקום בבוקר וללכת לישון בערב.

שבת שלום.

זו שאלת השאלות וניתנה כאן תשובה פיוטית ביותר. תודה נוריתוש.  

אכן שאלה מאד שאלתיך היא זו,

איך חיים את החיים במלואם?

זה לא פשוט, אבל צריך ללמוד להביט, להרגיש

ולצאת מהשגרה.

שבת שלום גלי אהובה שלי, ואת בודאי יודעת

איך יוצאים מהשגרה....