גם בחושך מוחלט

ערב רד פנסי הרחוב נדלקים, ונדלק בך זיכרון מימות ילדותך עת שיחקת בחצר והוריך קראו לך לארוחת הערב.  

דני היקר,

בשיר קצר ופשוט לכאורה הצלחת לגעת ברעיון עמוק ומנחם. הפנסים הקטנים המאירים את השביל הופכים לסמל של תקווה, של אור צנוע אך נחוש, המאפשר לראות את היופי והאהבה גם בשעות החשוכות ביותר. מרגש במיוחד החיבור בין החצר הממשית לבין התחושה הפנימית של בית, ביטחון ושייכות. שיר עדין ומאיר לב, המזכיר לנו שגם בחושך מוחלט תמיד אפשר למצוא נקודת אור.

יום טוב ושקט

שמוליק

דני יקר ואהוב

שמוליק כתב את המסר לשירך הקסום

גם בחושך מוחלט אפשר למצוא נקודת אור

כמה הוא צודק.

המשך יום נעים

ממני מרים