אין על מה

דני היקר,
שירך נוגע בפשטותו ובכנותו. מתוך תחושת הבדידות והעייפות בוקע קול של אדם שבוחר להמשיך, להיאחז ביצירה, בטבע וברגעי החיים הקטנים שמעניקים כוח. הסיום – "לא מרים ידיים" – אינו רק הצהרה אלא דרך חיים, והוא מותיר את הקורא עם ניצוץ של תקווה והתמדה. תודה על שיתוף שיר כן ואמיץ, שמזכיר שגם במסע יחיד אפשר למצוא משמעות ואור.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק