אין על מה

דני היקר,
שירך נוגע בפשטותו ובכנותו. מתוך תחושת הבדידות והעייפות בוקע קול של אדם שבוחר להמשיך, להיאחז ביצירה, בטבע וברגעי החיים הקטנים שמעניקים כוח. הסיום – "לא מרים ידיים" – אינו רק הצהרה אלא דרך חיים, והוא מותיר את הקורא עם ניצוץ של תקווה והתמדה. תודה על שיתוף שיר כן ואמיץ, שמזכיר שגם במסע יחיד אפשר למצוא משמעות ואור.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

תחושת הבדידות מעציבה מאוד, אך יחד עם זאת יש בך חוסן נפשי עצום להתגבר על הכול. זה מרגש. 

.

שיר לא-פשוט. 

יש בו ניסיון להתמודדות עם השאלות "למה 

נולדתי?" "מה אני עושה כאן?" "מה המשמעות

לחיי?" ושאלות נוספות שהמין האנושי 

מתמודד איתן כמעט מאז ומעולם. 

ה"צומי" - הרבה או מעט - ואיכותו מתקבל

אצל כ"א מאיתנו על פי המבנה הפנימי של

כל אחד: צרכים אישיים, אופי, וכיו"ב. 

אתה כותב שלהרגשתך, אתה בודד. ובכל

זאת, אינך מרים ידיים כי הטבע והיצירה 

ממלאים בחייך את החסר. זאת התמודדות,

בהחלט. 

תודה רבה-רבה ושבת נעימה ומיטיבה, 

דני אהוב. <לב>

רבקה

---

דני אהוב

לעולם אל תרים ידיים

תלמד להתמודד,,,,,,,

כל הטוב בעולם ושבוע ניפלא

ממני 

מרים