זֶרֶם הַחַיִּים וְהַמִּלִּים
מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַנִּפְעָר,
מִלָּה רָעָה וְרַעֲנַנָּה,
פּוֹרֶצֶת אֶת גְּבוּל הַמָּחָר,
הוֹפֶכֶת לִתְנוּעָה שְׁנוּנָה.
הַשִּׁירָה אֵינֶנָּה רַק מִקְלָט,
הִיא הַנָּעָה, הִיא הַנָּתִיב,
בָּהּ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִלְקָט,
מֵעוֹרֵר אֶת מָה שֶׁנִּרְדָּם סָבִיב.
הִיא הַנְּקֻדָּה מִמֶּנָּה נָע,
הַדֹּפֶק אֶל הָאֳמָנוּת,
זֶרֶם חַי, קַיָּם, דִּינָמִי, חַד,
הוֹפֵךְ חִדָּלוֹן לִתְקִימוּת.
לֹא יַעֲמֹד הַשִּׁיר בָּדָד,
הוּא מְבַקֵּשׁ עַיִן, מַבָּט,
קוֹל שֶׁיַּעֲנֶה לוֹ מִנֶּגֶד,
כְּדֵי לִטְווֹת אֶת הַקֶּשֶׁר, הַבֶּגֶד.
יָד מוּשָׁטָה מִתּוֹךְ דַּפִּים,
מְבַקֶּשֶׁת שֻׁתָּפוּת וּמַגָּע,
כִּי רַק בְּיַחַד הַשִּׁירִים,
הוֹפְכִים לְמַעֲשֶׂה, לַחֲגִיגָה.
הַמִּלָּה הִיא הַתְחָלָה בִּלְבַד,
הָעֲשִׂיָּה צָרְכָה גֶּשֶׁר אֱנוֹשִׁי,
לִבְנוֹת מִתּוֹךְ הַיַּחַד הַחַד,
עוֹלָם דִּינָמִי, חָפְשִׁי, מַמָּשִׁי.
הַחַיִּים הֵם שִׁיר שֶׁמִּתְפַּתֵּחַ,
וְהַשִּׁיר הוּא עֶצֶם הַחַיִּים,
מָנוֹעַ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ,
לִבְרוֹא עוֹלָם בְּמִלִּים וּצְלִילִים.
~
בְּכָל פַּעַם שֶׁהַשֶּׁקֶט סְבִיבִי הוֹפֵךְ כָּבֵד מִדַּי, אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הַמִּלִּים מַתְחִילוֹת לִבְעֹר בִּי. הֵן לֹא נוֹלָדוֹת כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ לִי כְּמִקְלָט מִפְּנֵי הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּכֹחַ דּוֹחֵף, כְּנָתִיב שֶׁפּוֹרֵץ אֶת גְּבוּלוֹת הַמָּחָר וּמֵעִיר לַחַיִּים אֶת כָּל מָה שֶׁנִּרְדַּם בְּתוֹכִי וּמִסְּבִיבִי. הַשִּׁירָה עֲבוּרִי הִיא הַדֹּפֶק הַחַי, הַזֶּרֶם הַדִּינָמִי שֶׁהוֹפֵךְ רִגְעֵי חִדָּלוֹן וְאַפְרוּרִיּוּת לִמְצִיאוּת קַיֶּמֶת, פּוֹעֶמֶת וְחַדָּה.
אֲבָל הַמִּלִּים שֶׁלִּי אֵינָן רוֹצוֹת לְהִשָּׁאֵר בּוֹדְדוֹת עַל הַדַּף. הֵן כְּמוֹ יָד הַמּוּשָׁטָה מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת, מְחַפֶּשֶׁת עַיִן שֶׁתַּבִּיט בָּהֶן, קוֹל שֶׁיַּעֲנֶה לָהֶן מִנֶּגֶד וְלֵב שֶׁיַּסְכִּים לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶן. כִּי הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה הִיא רַק הַהַתְחָלָה; הִיא זְקוּקָה לְגֶשֶׁר אֱנוֹשִׁי, לְמִפְגָּשׁ אֲמִתִּי, כְּדֵי לַהֲפֹךְ לַחֲגִיגָה שֶׁל עֲשִׂיָּה וּלְעוֹלָם חָפְשִׁי וּמַמָּשִׁי. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הַחַיִּים שֶׁלִּי וְהַשִּׁירָה שֶׁלִּי שְׁזוּרִים זֶה בָּזֶה – מָנוֹעַ נִצְחִי שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק לִרְקֹד, לְהִשְׁתַּנּוֹת וְלִבְרֹא עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים בְּמִלִּים וּבִצְלִילִים.
~
בימת הדיון נושא: על השירה ועל החיים
כתבה המשוררת חדוה הרכבי:
חיים – השירה היא אמצעי לחיות את החיים, היא דרך החיים. היא הדבר המרכזי שמניע אותנו אל הדברים ואל האומנות. דינמית. מתפתחת והיא צריכה שיתוף פעולה כדי להגיע לעשייה, והיא נקודת המוצא של החיים.
כתבו על חיים ושירה ומה שביניהם. בהשראת משפט זה.
