תשובה לאודי גלבמן: "ואת תשובי מן המסעות"

אודי גלבמן, "ואת תשובי מן המסעות".

(שיר ששאבתי ממנו רעיון להשלים טיוטה ישנה)

מֵעֶצֶם מַבָּטְךָ לְתוֹךְ עֵינַי יָכֹלְתָּ לָדַעַת:

מֵהַמַּסָּע הַזֶּה אֵין חֲזָרָה.

כְּבָר אָסַפְתִּי אֶת בְּגָדַי שֶׁהֻפְשְׁלוּ

לְעֵת מָה שֶׁטָּעִיתִי לִקְרֹא אַהֲבָה

וְהָלַכְתִּי אֶל הָרִים וּגְבָעוֹת

שֶׁנָּטְפוּ בֵּין דָקוֹטָה לְוָיוֹמִינְג

וּפַעַם סִמְּנוּ אֶת גְּבוּל פֶּרֶא הַמַּעֲרָב.

כָּעֵת רֹאשִׁי נָח עַל פְּתִיתֵי שֶּׁמֶשׁ רַכִּים

כְּמוֹ שְׁאֵלָה שֶׁאֵין לָהּ מַעֲנֶה

וְאִם תַּחְקֹר לָדַעַת, אֹמַר: רְאֵה,

אֵלֶּה פָּנִים שֶׁעֶצֶב לֵילוֹת רַבִּים גִּלֵּף בִּי.

אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי שָׁבָה, וְכִמְעַט

הֵסַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי אַחֲרֶיךָ, אַךְ הִנֵּה –

נְצִיבַת אֶבֶן אֲנִי

וּפָנַי כִּפְנֵי רַאשְׁמוֹר.