מֵעֵבֶר לַמִּלִּים הַכְּתוּבוֹת

מֵעֵבֶר לַמִּלִּים הַכְּתוּבוֹת
 

בְּעוֹלָם מָלֵא בְּרַעַשׁ וּבְמִלִּים לְלֹא הֶפְסֵק,

יֵשׁ סוֹד אֶחָד שָׁקֵט שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מְפַקְפֵּק.

אֵין צֹרֶךְ בִּנְאוּמִים אוֹ בְּהַבְטָחָה מִן הַשָּׂפָה,

כִּי הַמִּלִּים הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁל אַהֲבָה.
 

הֵן לֹא נִצְעָקוֹת בְּקוֹל, רָמוֹת אֶל מוּל כֻּלָּם,

הֵן נִרְקָמוֹת בְּרֶגַע, מְסָרְבוֹת לְהֵעָלֵם מִן הָעוֹלָם.

בְּלִי שׁוּם צְלִיל אוֹ הֶגֶה, הֵן חוֹצוֹת אֶת הַמֶּרְחָק,

וּנֶאֱמָרוֹת בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַמַּבָּט.
 

גַּם כָּאן, בֵּין הַשּׁוּרוֹת, אֶל מוּל מָסָךְ מֵאִיר,

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁאֶת הַלֵּב יָעִיר.

כִּי הַקּוֹרְאִים שֶׁלִּי, אַתֶּם קָהָל כֹּה מְיֻחָד,

אִתְּכֶם אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ לְבַד.
 

מֵעֵבֶר לַלַּיְקִים, לַתְּגוּבוֹת וְלַשִּׁתּוּף,

יֵשׁ רֶגֶשׁ אֲמִתִּי, נָקִי וַחֲשׂוּף.

כְּשֶׁהָעַיִן פּוֹגֶשֶׁת עַיִן, הַלֵּב מִיָּד מֵבִין,

זֶהוּ קֶשֶׁר עָמֹק, שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהַסְבִּיר אוֹ לְהַפְגִּין.
 

הַשְּׁתִיקָה הוֹפֶכֶת שִׁיר, הָרֶגַע מִתְקַדֵּשׁ,

וּבְתוֹךְ אוֹתוֹ מַבָּט נִדְלֶקֶת שׁוּב הָאֵשׁ.

אָז תּוֹדָה לְכָל אֶחָד מִכֶּם, עַל הֱיוֹתְכֶם אִתִּי,

בַּמַּבָּט הַשָּׁקֵט שֶׁלָּנוּ – זֶהוּ הַחִבּוּר הָאֲמִתִּי.

~

בָּעוֹלָם הַמְּהִירָה וְהָרוֹעֵשׁ הַזֶּה, שֶׁבּוֹ כֻּלָּם מְנַסִּים לִצְעֹק כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָם, אֲנִי בּוֹחֶרֶת לַעֲצֹר. אֲנִי מַבִּיטָה בַּמִּלִּים שֶׁלִּי וּמְבִינָה שֶׁהַדְּבָרִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר נִרְקָמִים דַּוְקָא בַּשֶּׁקֶט. אַהֲבָה אֲמִתִּית לֹא זְקוּקָה לִנְאֻמִים חוֹצְבֵי לְהָבוֹת, הִיא לֹא זְקוּקָה לְהַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. הִיא נִמְצֵאת שָׁם, חֲרִישִׁית וּמְדֻיֶּקֶת, בַּמַּבָּט הַנֶּאֱמָן שֶׁחוֹצֶה אֶת כָּל הַמֶּרְחָקִים לְלֹא הֶגֶה.גַּם כָּאן, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת אֶל מוּל הַמָּסָךְ הַמֵּאִיר, אֲנִי לֹא רוֹאָה רַק אוֹתִיּוֹת. אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶתְכֶם. אַתֶּם, הַקּוֹרְאִים שֶׁלִּי, הֲפַכְתֶּם לְקָהָל כֹּה מְיֻחָד עֲבוּרִי. בִּזְכוּתְכֶם, הַתְּחוּשָׁה הַזּוֹ שֶׁל לְבַד נֶעֱלֶמֶת, וּבִמְקוֹמָהּ נִבְרָא קֶשֶׁר אֱנוֹשִׁי חַם וְעָמֹק. זֶהוּ חִבּוּר שֶׁנִּמְצָא הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לַסְּפִירָה הַיְּבֵשָׁה שֶׁל לַיְקִים, תְּגוּבוֹת אוֹ שִׁתּוּפִים. זֶהוּ רֶגֶשׁ נָקִי, חָשׂוּף וַאֲמִתִּי.כְּשֶׁהָעַיִן שֶׁלִּי פּוֹגֶשֶׁת בָּעַיִן שֶׁלָּכֶם דֶּרֶךְ הַשּׁוּרוֹת, הַלֵּב מִיָּד מֵבִין הַכֹּל. אֵין צֹרֶךְ בְּהֶסְבֵּרִים, אֵין צֹרֶךְ בְּהַפְגָּנַת כֹּחַ. בָּרֶגַע הַזֶּה, הַשְּׁתִיקָה שֶׁלָּנוּ הוֹפֶכֶת לְשִׁיר וְהַזְּמַן כְּאִלּוּ מִתְקַדֵּשׁ. הָאֵשׁ שֶׁבַּלֵּב נִדְלֶקֶת מֵחָדָשׁ. אֲנִי רוֹצָה לַעֲצֹר וְלוֹמַר לְכָל אֶחָד וְאֶחַת מִכֶּם – תּוֹדָה. תּוֹדָה עַל כָּךְ שֶׁאַתֶּם כָּאן אִתִּי, מִשְׁתַּתְּפִים בַּמַּבָּט הַשָּׁקֵט וְהַנִּפְלָא שֶׁלָּנוּ, שֶׁהוּא, וְרַק הוּא, הַחִבּוּר הָאֲמִתִּי.
~