פרק תשעה עשר
קטע מסוף הפרק הקודם
"נווווו...?" שאלו כולם במקהלה, "מה החלטתך? האם תינשאי לו?"
"בהחלט כן. אנשא לו אמרה מרגרט", אבל בתנאי אחד שהוא ישנה את שמו לשם אחר. 'כריסטיאן' אינו שם יהודי!"
הפעם היה תורם של המסובים לצחוק ללא הפסקה...
++++++
מרגרט נבוכה מעט. "איני מבינה מדוע אתם צוחקים ולועגים לי? זו בקשה צנועה בלבד!"
"לא יקירתי" אמרה רגינה. "איש אינו לועג לך. צחקנו משום שפרט לך, ולסטנלי, כולם כאן יודעים ששמו היהודי של כריסטיאן הוא – ליאופולד!"
"אם כך", אמרה מרגרט "אני מסכימה להינשא לליאופולד"
"נפלא! סוף-סוף", אמר ליאופולד ומפיו נפלטה אנחת רווחה מלווה בחיוך רחב.
"אז נרים כוס לחיי הזוג הצעיר" התערבה מגדת העתידות, קתרין ארהרד, שעד כה שמרה על שתיקה. זה זמן רב שהיא תוהה בליבה האם תתקיים תחזיתה שנתנה לכריסטיאן לפני זמן. דומה היה לה שהתחזית נתקיימה בדיוק מפליא - ואף למעלה מכך.
"לחיים! לחיים!" ענו כולם במקהלה, ואף סטנלי הקטן מזג לעצמו מעט משקה קל. נראה היה שהסכמתה של מרגרט להינשא, היא עסקה טובה מאוד גם עבורו – ואולי העסקה הטובה ביותר שנעשתה. עתה, חשב לעצמו, יהיו לו אבא ואמא ואף סבתא מן המוכן.
העליצות סביב השולחן - לאחר הכרזתה של מרגרט - גברה והלכה בין משקה אחד למשנהו, ובין מנה למנה. הארוחה נמשכה זמן רב מן המשוער וסטנלי החל להראות סימני עייפות. מרגרט קמה ממקומה כדי לחזור לביתה על מנת שסטנלי יוכל לישון, אולם רגינה ביקשה שתישאר עד לאחר הקינוח המיוחד שהכינה.
"אני מוכנה להישאר" אמרה מרגרט, "אך הביטי על סטנלי. הוא ממש תשוש!"
"הוא יכול לישון אצלנו הלילה" אמרה רגינה. והוסיפה "גם את יכולה לישון כאן אין זו פעם ראשונה שאתם עושים זאת". ובפנותה אל ליאופולד אמרה לו "קח בבקשה את סטנלי שישן באחד מחדרי האורחים".
בין כך ובין-כך החלה רגינה לפנות את הצלחות ואת שיירי האוכל מעל השולחן. קתרין ארהרד קמה אף היא לסייע בפינוי השולחן. בהגיע השתיים אל המטבח, לחשה רגינה לקתרין: "אני עדיין סקרנית לדעת מנין לך כל המידע הרב עליי ועל ויטאלי".
"אספר לך הכול בהזדמנות אחרת". אמרה קתרין, "אני עייפה ורוצה לחזור לביתי בהקדם".
"בסדר" אמרה רגינה "לפחות תספרי לי מעט על פאולינה ויוז'י".
"פאולינה ויוז'י?!" שאלה קתרין בתמיהה, "איני מכירה אותם כלל ומעודי לא שמעתי עליהם! היכן הם גרים?"
"אה... זה לא חשוב כל כך" אמרה רגינה ושאלה את קתרין. "את רוצה שאגיד לליאופולד שיחזירך הביתה?"
"לא. אין צורך" אמרה קתרין. "אחזור עם אדוארד תומפסון".
"האם הוא גר קרוב אלייך? כלומר מר תומפסון.." שאלה רגינה.
"לא רחוק ממש" ענתה קתרין. "אנחנו גרים באותו בניין.... ובאותה הדירה".
"כלומר?" שאלה.
"כלומר שאנחנו חיים יחד זה זמן רב". ענתה קתרין.
"סליחה שאני שואלת אבל... הוא לא צעיר מדיי עבורך?"
"לא. יקירתי" אמרה קתרין. "אולי אני מבוגרת עבורו, אך הוא מתאים לי ואנחנו אוהבים אחד את השנייה, והפרש 10 שנים – באהבה - הוא דבר מועט"
"טוב מאוד" ענתה רגינה. "בואי נגיש את הקינוח שהכנתי לכבוד חג החנוכה לפני שאדוארד 'יגנוב' לנו את מרגרט מתחת לידיים".
רגינה הוציאה מהתנור שני מגשים עמוסים בלאטקס חמים ומהבילים. קתרין סייעה בכך שהגישה לשולחן צלחות נייר, מפיות ומזלגות וסכינים חדשים. ליאופולד שהגיע עתה מהקומה השנייה, הצטרף לסועדים אשר בתוך דקות אחדות "טרפו" את לביבות הלאטקס הנהדרות שהכינה רגינה.
"זה ממש טעים, רגינה" אמר אדוארד תומפסון. והוסיף "מעודי לא טעמתי מעדן כזה".
"אני אארוז לכם מעט, זה נהדר עם כוס תה" אמרה רגינה.
"תודה לך" אמרה קתרין. "את מאוד נדיבה. ההשקעה הייתה שווה מאוד ואני נהניתי מאוד מארוחת הערב".
"אני שמחה" אמרה רגינה "ואשמח יותר אם תבואו שוב לביקור"
מאי 1980 שעת ערב.
בשורות טובות
"אמא", פנה ליאופולד לרגינה "יש לי משהו משמח לספר לך"
"מצוין". ענתה אמו. "אני אוהבת דברים משמחים. האם זה קשור לחתונה עם מרגרט?"
"כן אמא. הגענו להחלטה שב - 28 ביולי נינשא".
"נהדר!..מה כל כך מיוחד בתאריך זה?" שאלה רגינה.
"כמה וכמה דברים" ענה ליאופולד והוסיף "שנת הלימודים מסתיימת ומרגרט יוצאת לחופשה ארוכה וכך נוכל לבלות".
"אמרת כמה וכמה דברים לא כן?"
"אה. כן. דבר חשוב אחר הוא.." אמר ליאופולד "שבדיוק – לפי התאריך העברי - תסתיים שנת האבל של מרגרט על אביה, מיינרד. והחשוב מכל זה יוצא בט"ו באב שזה חג האהבה היהודי".
"יפה מאוד" אמרה רגינה בשביעות רצון "נראה שחשבתם על הכול. יש איזה מקום מיוחד שחשבתם עליו ל'ירח הדבש'?"
"עוד לא חשבנו על הפרטים ממש" ענה והוסיף "אבל רציתי לשאול אותך האם לא צריך להודיע גם לאמא הנייה בירושלים?"
"וודאי יקירי שצריך להודיע לה! הרי היא אמך!" אמרה רגינה ושאלה את ליאופולד המופתע, "מדוע שאתה עצמך לא תודיע לה?".
"את חושבת שזה מעשה נכון? מעולם לא דיברתי אתה?"
"הו, אל תדאג, יקירי". אמרה רגינה. "פשוט צלצל אליה, תציג את עצמך ותגיד לה. זו גם הזדמנות להזמין אותה ואת אחיך התאום, ניר, לחתונה. אני סמוכה ובטוחה שהיא תשמח מאוד".
"טוב אמא. תני לי את המספר ואני אצלצל עכשיו".
"לא. לא עכשיו". אמרה רגינה. "השעה בירושלים מאוחרת מאוד בגלל הפרש השעות. עדיף שתתקשר מחר בצהריים".
"טוב. אבל אצטרך לצאת מהעבודה לפני הזמן. אני רוצה להתקשר מביתנו כאשר את לידי".
"אתה חכם ונבון מאוד, יקירי" אמרה רגינה.
