פריחת הדובדבן - פרק עשרים ושניים

פריחה פרק 22

בסוף הפרק הקודם, רגינה קבלה מכתב

מעורכי הדין גולדמן את גולדמן ובו נתבקשה

להגיע ללשכת עורכי הדין לדון בצוואה נוספת שהשאיר המנוח ויטאלי פרימשוב.

קליבלנד, אוהיו. יולי, יום חמישי השעה 10 בבוקר.

"שבי בבקשה, הגב'  פרימשוב", אמר עוה"ד גולדמן ושאל "האם אפשר להגיש לך משהו לשתות?"

"כן. זה נחמד מצידך" אמרה רגינה. "אשמח לקפה שחור לאחר הדרך הארוכה והמתישה למדיי".

"פארמה לא כל כך רחוקה מכאן" אמר גולדמן.

"נכון מאוד" אמרה רגינה. "אך  משרדך שוכן במרחק שעת נסיעה מהכניסה לעיר והתנועה הצפופה המתנהלת בעצלתיים היא המתישה".

"צודקת את גברתי" אמר עורך הדין אשר  ביקש ממזכירתו להכין קפה עבור רגינה, והוציא ממגירתו תיק שנשא עליו את השם "ויטאלי פרימשוב – פארמה".

"העניין הוא כזה, גב' פרימשוב", אמר גולדמן ללא הקדמות מיותרות: "בעלך המנוח הכין שתי צוואות כאשר את זו - שאני עומד להקריא לך כעת - הוא ציווה להקריא רק שלוש שנים אחרי מותו – ועתה זה הזמן הראוי לפי בקשתו".

"טוב מאוד" אמרה רגינה "חסכת לי מספר שאלות. בבקשה המשך".

"תודה" אמר גולדמן "אך לפני שאקריא את הצוואה, יש עוד עניין קטן שצריך לסיים לפני כן".

"ומהו אותו 'עניין קטן'?'' שאלה רגינה.

"לצוואה מצורף מכתב מבעלך המנוח" אמר גולדמן. "הייתי ממליץ שתקראי אותו קודם שנמשיך – משום שהמכתב הוא חלק בלתי נפרד מהצוואה".

אשמח שאתה תקריא לי  אותו אמרה רגינה. אני עייפה מהנסיעה ואיני מרוכזת כלל.

"ברצון רב אקריא לך את תוכנו".אמר גולדמן "הנה הדברים".

רגינה, אהובתי.

איני יודע מה תהא הרגשתך לאחר קריאת מכתב זה. אפשר שתרגישי התרגשות רבה אפשר שתכעסי מעט ואפשר שתקבלי בהבנה את החלטותיי באשר לטיפולי בבנך, ליאו גרינשפן, המתגורר בפולין.

כאשר מצבנו הכלכלי השתפר לאין ערוך, נתתי אל דעתי כי מן ההכרח לסייע - כלכלית - לפאולינה ויוז'י ולהשתתף איתם בהוצאות הכרוכות באחזקתו של ליאו ובמיוחד לדאוג להשכלתו.

על כן, בשנת 1965 הצלחתי – בעזרת ידידים – לאתר את יוז'י ופאולינה, שבשל גילם המתקדם, מכרו את החווה ועברו יחד עם ליאו  לגור בעיר גדנסק שבפולין. מצבם הכלכלי – כך נודע לי – היה בכי-רע, וחשבתי שמן הראוי לסייע בעדם במיוחד לאור ידידותם המופלאה איתך והחסד הרב שגמלו עימך בעת שנמלטת מהמחנה ההוא.

פניתי לעורכי הדין "גולדמן את גולדמן" ומיניתי אותם כנאמנים בכל הקשור לכספים שאעביר אליהם לטובת ליאו, יוז'י ופאולינה. לשם כך פתחנו קרן נאמנות שתפעל כל ימי חיי ועד שלוש שנים לאחר מותי. כך נודע לי שליאו עשה חייל בלימודיו. בעת כתיבת מכתב זה בשנת  1977 נמסר לי שליאו בן ה- 33 - שעתה הפך לגבר שבגברים – סיים קורס צוערים של משרד החוץ הפולני, ומנבאים לו עתיד מזהיר בתחום זה . הדבר גרם לי לנחת רוח מרובה למדיי לאור הידיעה שזה בנך - בנה של אהובתי, רגינה. בין כך ובין-כך, פאולינה ויוז'י הלכו לעולמם וליאו נשאר בודד בעולם ללא קרוב משפחה.  תחילה חשב ליאו שמצבו הכלכלי הטוב נובע מיכולתם הכלכלית של פאולינה ויוז'י. אולם הכסף המשיך להיכנס לחשבונו גם אחרי מותם של הוריו המאמצים, כך הבין ליאו שיש מישהו אחר הדואג לו. אפשר שחשד שמדובר בי, אך אין לדעת זאת לעולם.

מאחר ותוקף הנאמנות יפוג בחודש אוגוסט 1980 , מצאתי לנכון להשאיר צוואה מיוחדת עבור ליאו, ובה הורשתי לו סכום נכבד שיספיק לו עד שימצא משרה - אני מקווה בשירות החוץ -   מניחה את הדעת .

אולם מאחר והכסף במקורו היה מיועד לך, השארתי את ההחלטה אם להעביר  את הכסף, לליאו – לשיקול דעתך המוחלט.

בצוואה זו השארתי סכום נוסף עבורך. ובנוסף סכום נכבד שיכסה את הוצאת החתונה של כריסטיאן לכשיינשא, והכל לשיקול דעתך בלבד.

עד כאן הדברים שרצית לכתוב. אני מקווה שתקבלי החלטה נבונה עבורך ועבור ליאו, בנך.   את יתר הדברים כגון הסכומים שיש בקרן (שחלקם שלך), וכמובן את שכר טרחת עוה"ד.  יסביר לך מר גולדמן. ואת תחליטי לגבי ההמשך.

על החתום:   אריק גולדמן עו"ד –  עֵד.   מרטין   גולדמן עו"ד -  עֵד.

ויטאלי פרימשוב – הַמְצָוֶוה. 18 באפריל 1977.

"עד כאן תוכן המכתב גברתי" אמר אריק גולדמן והוסיף "האם תרצי שניגש לחתימה על הצוואה".

"אני צריכה כמה רגעים לחשוב" אמרה.

"בהחלט", אמר עוה"ד. "אמתין להחלטתך".

רגינה הייתה נפעמת ונסערת מאוד. זו פעם ראשונה שהיא מקבלת אות חיים מבנה היחיד ליאו גרינשפן. ויטאלי מעולם לא הזכיר את ליאו ודומה היה שאין לו כל עניין בכך. בעבר חשבה ליצור קשר עם פאולינה ויוז'י כדי לברר את שלום בנה,  אותו נטשה בחיפזון וללא מחשבה שנייה, אך חששה שהרוסים עוקבים אחרי יוז'י ובכך יוכלו לאתר את בעלה ויטאלי, שערק מרוסיה.

ככל שכריסטיאן - בנה המאומץ – גדל, כך הרגישה געגועים לליאו - עצמה ובשרה. ידעה בעומק לבה שיום אחד כריסטיאן ישוב לאימו, הנייה, בירושלים.

פעמים רבות הרהרה בליאו. פעמים רבות נצטערה צער רב על נטישתה את הילד, שכל "אשמתו" היא שאמו נאנסה ע"י חייל נאצי. אולם בחלוף השנים וכשראתה שאינה נכנסת להיריון מויטאלי הרגישה בחסרונו הרב של ליאו. גמלה בלבה ההחלטה שתעשה כל שבידיה לאתר את ליאו ולהתוודע אליו מחדש.

עתה כאשר ישבה אצל עוה"ד גולדמן הבינה שיש בידה הזדמנות – לפחות לנסות – להתאחד עם בנה. רגינה קבלה את ההחלטה הקלה ביותר בחייה: היא תשיב את בנה אל חיקה, ויהי מה. נתעשתה ממחשבותיה ופנתה אל אריק גולדמן בנחרצות: "כן מר גולדמן. החלטתי לחתום על הצוואה" אמרה רגינה. והוסיפה "על החלק שבו אני מעבירה את הכספים לליאו גרינשפן"

"את אישה אצילה ונדיבה מאוד" אמר אריק גולדמן.

"או. לא ממש". אמרה רגינה. "כך צריך לנהוג. צר לי שלא עשיתי יותר למען בני יחידי, עתה משבאה הזדמנות כזו לידי וודאי לא אחזור על המשגה הקודם". 

"בסדר גמור" אמר עוה"ד. "תחתמי כאן וכאן והכסף יועבר לחשבונו של ליאו גרינשפן בפולין".  רגינה חתמה על הצוואה כנדרש. הרגישה סיפוק רב במעשה. עתה – אמרה לעצמה – אפשר שזו תהיה תחילתו של תהליך שבסופו, אולי תוכל להתאחד עם בנה יחידה. "מר גולדמן", פנתה רגינה אל עוה"ד "במכתב שזה עתה הקראת הוזכר שיש סכומים נוספים, האם תוכל לפרט על אלו סכומים מדובר? וכיצד הכספים יגיעו אלי?"

"כן. בהחלט" אמר גולדמן. "מדובר בכמה עשרות אלפי דולרים אשר - בניכוי שכר הטרחה שלנו - יועברו לחשבונך תוך שבועיים לכל היותר".

"יפה מאוד" אמרה. "יש לי שתי שאלות: האם ברשותכם כתובתו של ליאו גרינשפן, והאם אוכל לקבלה?"

"אכן גברתי הכתובת בידנו", אמר גולדמן, "אך לצערי לא אוכל למסור לך אותה ללא רשותו המפורשת של מר ליאו גרינשפן".

"אם כך מר גולדמן" שאלה רגינה "האם תוכל לטפל עבורי גם בעניין זה? כלומר, לשאול את ליאו גרינשפן אם הוא נותן את רשותו?"

"בשמחה רבה אעשה זאת" אמר אריק גולדמן. "אך הדבר ייקח זמן- מה וכאשר נקבל תשובה נודיעך בעניין".

"או, תודה רבה-רבה  אדוני", אמרה רגינה. ויצאה לדרכה חזרה לפארמה.

מחשבות רבות הציפו את מוחה, נתעשתה מהר. נותרו ימים מועטים עד לחתונה של ליאופולד ויש לא מעט עניינים שיש לטפל בהם, דוגמת: הזמנת כרטיסי טיסה, הודעה למוזמנים, תיאום בית מלון בירושלים, ללינה יום לפני החתונה ויום לאחריה.

את הטיפול בטיסה החליטה להטיל על ליאופולד, ואילו לגבי בית המלון, נתנה בדעתה שהנייה תוכל להטיל על ניר בירושלים. לעצמה השאירה את ההודעות למוזמנים באופן אישי.

המשך יבוא