פריחה 23
ירושלים, שלהי חודש יולי 1980
בשלהי חודש יולי היה ניר ברטונוב טרוד במלאכת הזמנת חדרים במלון היוקרתי "המלך דוד" בין התאריכים 28-24 יולי, 1980(הכוללים בתוכם את יום השבת ואת ט"ו באב, ליל החתונה) עבור מרגרט וליאופולד, עבור איילין, דודתה של מרגרט, וחדר עבור קתרין ובן זוגה אדוארד תומפסון, וכמובן עבור רגינה דודתו.
תחילה ניסה לשכנע את האורחים ללון בביתו המרווח עד לחתונה, אך כולם סרבו להטריח את הנייה והעדיפו להתגורר במלון תוך הדגשת האורחים שהם ישלמו בעצמם את הוצאות המלון. נותר רק סטנלי, אשר הביע דעתו ורצונו להתארח בביתו של ניר עד החתונה. ניר הזמין גם את אולם הכנסים הקטן של המלון לעריכת החופה והסעודה. בכך רצה למנוע טרחה מהמוזמנים המגיעים מחוץ לארץ, כדי שלא יצטרכו לצאת מתחומי המלון לחופה.
נמל התעופה הבין-לאומי קליבלנד "הופקינס". יום חמישי שעה 18:00 שעון קליבלנד.
במסוף הנוסעים התרכזה חבורה קטנה של אנשים: רגינה, מר תומפסון וקתרין ארהרד, מרגרט ולאופולד, סטנלי בן ה 11 ואיילין דודתה של מרגרט.
כאשר סיימו את ההליכים פסעו יחדיו אל המטוס קְטַן הַמּוֹשָׁבִים (76) של חברת "קונטיננטל". (בטרם הפכה ל"איירלנס קונטינטל")
לאחר שתפסו את מקומם יחד עם יתר הנוסעים, החל המטוס להסיע על המסלול, ודקות אחדות לאחר מכן המריא המטוס אל היעד העיקרי , נמל תעופה "בן גוריון" שבישראל, עם חניית ביניים בדרכם הארוכה.
רגינה ביקשה מאדוארד תומפסון להתחלף במקומות, על מנת שתוכל לשוחח עם קתרין בעניין חשוב.
ללא הקדמות מיותרות פנתה רגינה לקתרין – בשפה הרוסית - והמטירה עליה שאלות שלא קיבלו מענה אז במסיבת החנוכה.
"מה, למשל, את מבקשת לדעת"? שאלה קתרין את רגינה.
"כמה דברים" ענתה רגינה. "למשל, כיצד הכרת את כריסטיאן, למשל, מהיכן הידע שלך על בעלי ויטאלי"?
"אוהו, זה סיפור ארוך מאוד, ומפתיע מאוד" אמרה קתרין.
"גם הטיסה שלנו ארוכה מאוד", אמרה רגינה והוסיפה "כך שזמן יש לנו בשפע. לגבי ההפתעה, כבר איני מופתעת משום דבר"
קתרין שתקה ארוכות.
"נו.. ספרי, ספרי!" דחקה בה רגינה.
יולי 1979 – מגדת העתידות (חזרה בזמן)
גם בפגישתם האחרונה לא הצליח כריסטיאן להוציא ממרגרט הבטחה כלשהי או רמז לכך שתינשא לו, בכל פגישה דחתה אותו בקש.
כעבור שעל קלה חזר בגפו למסבאתו של פיט והטביע את כעסו ותסכולו במשקה חריף. עתה נזכר בדבריו של מר תומפסון לפני כמה ימים שהציע ללכת למגדת עתידות. כריסטיאן גמר בליבו ללכת לקוראת בכדור הבדולח – אם לא יועיל לא יזיק. אמר לעצמו.
התלמידים במכללות יצאו זה מכבר לחופשה, וכריסטיאן לא הכיר את כתובתו של מר תומפסון. אף על פי כן החליט ללכת למחרת היום למכללה שמא ימצא את מר תומפסון עסוק באימון כלשהו לקראת האליפות הקרובה.
מר תומפסון שרק לכדורסלנים להפסקה.
"תכירו" אמר מר תומפסון. "זהו כריסטיאן פרימשוב, אשר במו ידיו הביא את גביע האליפות היחידי שזכתה בו המכללה אי – פעם".
לקול תשואות התלמידים הכריז המאמן על הפסקה בת 10 דקות והלך להסתודד עם כריסטיאן.
"מה מעשיך כאן?" שאל מר תומפסון.
"חשבתי להיענות להצעתך" אמר כריסטיאן.
"איזו הצעה?"
"להתייעץ עם מגדת עתידות".
"כמה שזכור לי לעגת לי מעט על כך".
"אתה צודק. אני מתנצל. חשבתי אם לא יועיל לא יזיק. אולי אצלה נמצא המפתח לאושר שלי".
"יהי כן". אמר תומפסון. "ניפגש כאן מחר בשעה עשר בבוקר".
למחרת בשעה היעודה כריסטיאן ומר תומפסון היו ישובים במשרדה של מגדת העתידות, ממתינים לקבלתם. את פניהם קבלה אישה עבת-בשר, אך נאה למראה, בשנות השישים המוקדמות שלה.
"שלום מר תומפסון" אמרה ושאלה, "מה מביא אותך לכאן? שמא עצותיי אינן טובות? הן רואה אתה שכל תחזיותיי לגביך התקיימו?"
"לא.לא. גב' ארהרד", אמר תומפסון. "לא באתי עבורי אלא עבור ידידי, כריסטיאן. הוא שזקוק למעשה הכשפים שלך".
"מעשה כשפים?! לא ולא!". אמרה מגדת העתידות. "איני עושה דבר מלבד לראות. אני רק רואה בתוך כדור הבדולח. הוא מראה את מה שהוא רואה, ואני רואה את מה שהוא מראה, ואת זה אני מראה לאנשים הרוצים לראות".
"בסדר. אפשר להציג את הדברים גם כך", אמר תומפסון והוסיף. "ועתה אם תואילי לקבל את ידידי, אודה לך מאוד".
"בהחלט", ענתה. ופנתה אל כריסטיאן "כנס למשרדי בבקשה".
חדרה של גב' ארהרד, לא דמה כלל למשרד. החדר ששכן בקומה השנייה של בית ישן, דמה לחדר אורחים, ולמעט שולחן וארבעה כסאות, לא היה אף לא פריט ריהוט אחר. על אחד הקירות, שדומה שלא סוידו זה שנים רבות, היה מדף קטן ועליו ספר תנ"ך ומנורת חנוכה עשויה מכסף טהור. על השולחן ניצב לו בגאון פריט אחד בלבד – כדור הבדולח.
"שמי קתרין ארהרד", אמרה לכריסטיאן והוסיפה "שב בבקשה, וספר לי מעט על עצמך",
"לספר מעט על עצמי?" שאל כריסטיאן בתמיהה, "דומני" המשיך כריסטיאן "שאת, גברתי, צריכה לספר לי על עצמי!"
"הו, לא. אין הדברים מתנהלים כך" אמרה. והוסיפה, "אני יכולה לספר לך מעט על עתידך, אך איני יכולה לנחש את עברך. גב' ארהרד המתינה מעט, מניחה לכריסטיאן לסדר את מחשבותיו. "ובכן" דחקה בו מגדת העתידות "ספר מעט".
כריסטיאן גולל בפני גב' ארהרד את כל ילדותו, ולימודיו, והתעכב כדי הצורך – לפי דעתו – על יחסיו המורכבים עם מרגרט והדחיות הרבות שזו דחתה אותו.
מגדת העתידות האזינה בקשב רב. ולאחר שעה ארוכה, בה הביטה בכדור הבדולח, אמרה לכריסטיאן: "רואה אני שבתוך חודשים אחדים, משיחלו העלים לנשור, ורוח סתווית שתנשב באביב ותפזז בין פריחת עצי הדובדבן, מרגרט תהיה שלך". עוד הוסיפה גב' ארהרד משפט שנראה לכריסטיאן תמוה עד למאוד, "הדת לא תעמוד לכם למכשול".
כריסטיאן הביט בה בפליאה ושאל: "וכל זה, גברתי, כתוב בכדור הבדולח??"
"גם בכדור הבדולח, אבל לא רק" ענתה.
"כלומר?" שאל.
"כלומר: שאיני יכולה לפרט". אמרה. והוסיפה " 200 דולר בבקשה"
כריסטיאן הוציא את ארנקו כדי לשלם. מגדת העתידות הבחינה בתמונה מצהיבה שהייתה בתוך ארנקו של כריסטיאן ופניה החווירו מעט. "סלח לי מר כריסטיאן", אמרה שאלה "מי האיש יפה-התואר שבתמונה?"
"או, זה אבי ויטאלי פרימשוב", אמר כריסטיאן. "וזו אמי, רגינה", הוסיף כריסטיאן בהסיטו את התמונה אל עברה השני.
"זוג נאה למדיי" אמרה גב' ארהרד.
"אכן". אמר כריסטיאן והוסיף, "אבי נפטר לפני מספר שנים".
"אני מצטערת". אמרה. "לא התכוונתי לפלוש לפרטיותך".
"זה בסדר", אמר כריסטיאן והניח על השולחן את הכסף. "תודה לך גברתי" אמר. ופנה לדרכו.
"תודה גם לך", ענתה. ידיה רעדו מעט בעת שנטלה את שטרות הכסף.
גברת ארהרד שקעה בהרהורים אל עברה. קתרין לובצ'ק היה שם נעוריה של מגדת העתידות.
בשלהי שנת 1937, עת החלו לנשב רוחות מלחמה באירופה, בריה"מ לא טמנה ידה בצלחת והכינה את צבאה לכל מקרה שיתפתח. בשל כך יצאה בהכרזה על גיוס חובה מיידי של גברים ונשים כאחד.
קתרין לובצ'ק, חברת המפלגה הקומוניסטית, שבחודש יולי 1940 הייתה רק בת 17 ומעט יותר, החליטה אף היא להתגייס לצבא, ואף זכתה לעידודו של אביה, אנדריי לובצ'ק, שהיה מגיבורי מלחמת העולם הראשונה.
לאחר הכשרה בסיסית הוצבה באחד מבסיסי השריון, כמזכירתו של רס"ן ויטאלי פרימשוב שבהכשרתו האזרחית היה רופא, אך שימש כסגן מפקד של אחד מגדודי השריון הסובייטים שהכינו עצמם למלחמה – לכשתבוא.
המגע ההדוק והיום-יומי בין רס"ן ויטאלי לבין מזכירתו הנאה, קתרין, הניב אהבה עזה בין השניים – אהבה שנתחזקה והלכה ככל שחלף הזמן. השניים נדברו להינשא בהגיע השעה, כלומר: לכשיירגע המצב הביטחוני. אולם הקערה נהפכה על פיה: ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית אל בריה"מ ופתחה חזית נוספת, כמעט בהפתעה מוחלטת – ע"י היטלר.
בין הכוחות שהוטלו למערכה ע"י הרוסים היה גם גדוד השריון שעליו פיקד רס"ן ויטאלי פרימשוב. את מזכירתו\אהובתו נאלץ לשלוח אל אחד מהבסיסים שבעורף העמוק, תוך חידוש הבטחתו כי בסיומה של המלחמה יינשא לה.
המלחמה תמה. ויטאלי לא חזר. תמהה מה היה לו. כל שידעה שהגדוד עליו פיקד, הושמד כמעט כליל בתחילת קיץ 1943 - שבועות אחדים לפני שרוסיה נטלה את היוזמה בלחימה והפכה את הקערה על פיה.
בשנת 1955 עם עלייתו לשלטון של נקיטה חרושצ'וב והפיכתו למנהיגה של בריה"מ, זכר את אנדריי לובצ'ק - אביה של קתרין - ידידו מתקופת מלחמת העולם הראשונה והמהפכה של 1917, ומינה אותו לנספח כלכלי באחת משגרירויות רוסיה בארה"ב.
אביה של קתרין ורעייתו, יחד עם בתם הצעירה, קתרין, נטעו את משכנם בארה"ב לשנים ארוכות.
המשך יבוא
