הַזְּמַן כְּמוֹ קָפָא

השיר נפתח בזריחת הבוקר המאירה את יופייה של האישה, תוך היפוך מכוון של הפסוק הידוע כדי להדגיש שיופייה וחינה הם אמת טהורה עבורך 

 מתוארת קרבה פיזית חושנית ועמוקה – פעימות לב, נשימות מתמזגות, ליטופים וסערת גופים שבהם הזמן קופא מלכת.

המפגש הפיזי מתעלה "מעבר לבשר" – העולמות הפנימיים של השניים נשזרים יחד, וברגע אחד חולף נחרתת ביניהם ברית נצח רוחנית וקדושה
כתיבה לעילא מקסים ונפלא.

יפה ומרגש. מבטא תחושות טובות. תודה רבה לך שמאי יקר, לילה טוב. יפה כתבת.

שמאי היקר,

“הזמן כמו קפא” הוא שיר אהבה חושני, לירי ומלא תשוקה, שבו הגוף והנפש נשזרים זה בזה עד שכמעט אין ביניהם הפרדה. אהבתי במיוחד את דימויי הטבע : הזריחה, הטל והיהלומים  המעניקים לאהובה אור וזוהר, ואת המעבר ההדרגתי מן המגע הגופני אל החיבור העמוק של “מעבר לבשר”.

השורה “באינסוף המוגן של רגע חולף” יפה במיוחד בעיניי, משום שהיא מבטאת את הפרדוקס שבאהבה: הרגע חולף, אך בתוכו הזמן כאילו נעצר והופך לזיכרון נצחי.

שיר עשיר בדימויים, בחושניות וברגש, המסתיים בתחושה של קשר שהוא הרבה מעבר לרגע – “ברית נצח קדוש”. יפה ומרגש, שמאי.

לילה טוב ושקט

שמוליק