פריחה פרק 27
ספטמבר 1980
שנת הלימודים באוניברסיטת קליבלנד החלה. מרגרט הצטרפה לליאופולד, אשר נסע אף הוא לקליבלנד למשרד עורכי הדין שבו עבד, על מנת לטפל בתיקים שהוזנחו בשל חתונתו.
בדרכו הוריד את מרגרט - בביה"ס האוניברסיטאי - אשר ביקשה שיאסוף אותה בחזרתו.
מנהלי האוניברסיטה שמחו מאוד לקראתה ודרבנו אותה "להגביר את הקצב" של המחקרים שלה כדי לסיים אותם עד סוף השנה ולפרסם את תוצאות המחקר בעיתוני הרפואה.
דומה שהכל זורם. רגינה הייתה מסיעה מדי יום את סטנלי לבית הספר ובפגישה עם אחת המחנכות נאמר לה, שסטנלי ילד מוכשר וחכם, ואולי כדאי להעבירו לכיתת מחוננים.
"איני יכולה להחליט עבורו, אמרה רגינה, "זה תפקידה של אחותו מרגרט, אמסור לה את דברייך".
חודש אפריל 1981
החורף חלף במהירות, זה חודשים אחדים שבטנה של מרגרט תופחת מפאת הריונה ובתחילתו של חודש אפריל, תוך כדי עבודתה באוניברסיטה, הובהלה לבית היולדות הנמצא באותו בית החולים. שעות אחדות לאחר מכן ילדה את בתה הבכורה.
מרגרט ביקשה מאחד מחבריה הרופאים, להתקשר לבעלה ולהודיעו על כך.
ליאופולד עזב את עבודתו והגיע לבית החולים, כאשר בידו חפיסת שוקולד מאותו הסוג שנתן לה בהיותה בת ארבע-עשרה, בניתוח העיניים.
ליאופולד נפעם ממראה התינוקת היפהפייה, שהייתה מעין בבואה קטנה של מרגרט.
"תתקשר לאימא רגינה ואימא הנייה ותודיע להן", ביקשה מרגרט.
"בוודאי כך אעשה", אמר ליאופולד ושאל, "האם חשבת על שם כלשהו לתינוקת?"
"אני מעדיפה שתחליט בעצמך", אמרה מרגרט, "כל שם טוב עבורי"
"אם כך", אמר ליאופולד, "נקרא לה אידית"
"מה משמעות השם אידית" שאלה מרגרט.
"אידית הוא שמה של סבתי אשר נספתה בשואה, אמר ליאופולד והוסיף "היא אימם של רגינה והנייה"
"בחירה טובה", אמרה מרגרט, "תודה על השוקולד, וסע בבקשה לפארמה להודיע לאימא רגינה ומשם תתקשר לאמא הנייה."
נובמבר 1981
בניגוד למצופה בלוח הזמנים, ובסיועה של רגינה ששמרה וטיפלה באידית התינוקת, הצליחה מרגרט לסיים את כל המטלות כחצי שנה לפני המועד שנקבע. והגישה את מחקריה לדיקן האוניברסיטה, אשר הביע שביעות רבה מאיכות המחקרים הביולוגיים של מרגרט, והחליט לפרסמם בעיתוני הרפואה החשובים בארה"ב.
השבחים לא איחרו לבוא, ומשכך פני הדברים, החליטה מרגרט לסיים את עבודתה באוניברסיטה, ולחשוב על האפשרות לעלות לארץ ישראל, הן מבחינת רצונה, והן מבחינת געגועיו הרבים של ליאופולד לאימו, הנייה.
עתה כל שנשאר הוא, לשכנע את רגינה שאף היא תצטרף אליהם ותעלה אף היא לארץ.
מאי 1982
לאחר שרגינה הסכימה לעלות לישראל, כל שנשאר עתה הוא למכור את ביתה המרווח וכן את ביתה הקטן של מרגרט בחלק הישן של פארמה. וגם את שתי המכוניות.
ליאופולד התמנה לטפל בכל נושא המכירה, ובמקביל פנה לסוכנות היהודית לשם סידורי העלייה, וכן זכויות המגיעות להם כעולים חדשים.
אוגוסט 1982
הנחיתה בנתב"ג הייתה חלקה, שם המתינה להם הנייה אשר הובילה אותם לשכון בביתה בבית הכרם, עד אשר ימצאו להם דירה מתאימה.
רגינה הרגישה אושר רב, כעת שהיא נמצאת בקרב משפחתה המורחבת, רק דבר אחד העיק על אושרה – הריחוק מבנה הביולוגי, ליאו.
אחת לכמה ימים שלחה מכתב אל כתובתו שנמסרה לה ע"י ליאו קודם צאתה מארה"ב, ואף קיבלה מענה על כל מכתביה.
ספטמבר1985
המכתב שהגיע הפעם מליאו, אל רגינה היה עבה קמעה. בתוכו היה תצלום של זוג נאה מאוד: גבר גבוה למדיי ולידו אישה כבת שלושים נמוכה "בראש" מהגבר. וכך היה כתוב בו:
"שלום אמא, לאחרונה הכרתי אישה נאה – יהודייה - מפורטוגל, העובדת בשגרירות פולין ונראה שהקשר בינינו טוב ואף למעלה מזה. אנו גרים יחדיו ובכוונתנו להינשא בעתיד בנישואין אזרחיים. (לא נוכל להינשא כדת משה וישראל משום שאין בידי כל מסמך המעיד שאני יהודי)
ואם יגיע היום שיתאפשר לנו להגיע לישראל, אודיעך בהקדם.
ליאו גרינשפן, בנך אוהבך.
אחרית דבר
ירושלים, שכונת טלביה. מאי 1995, השעה 15:00
"מדוע איחרת כל כך?" שאלה מרגרט, את בתה היחידה, אידית בת ה- 14 . "יודעת את שדאגתי לך מאוד?!"
"אני מתנצלת שלא הודעתי לך קודם", אמרה אידית. "אך החלטתי לרדת בדרך ולבקר את סבתא הנייה. לא שערתי שאתעכב כל כך".
נו..בסדר.. לפחות עשית מעשה טוב" אמרה מרגרט. ושאלה: "מי היה אצל סבתא הנייה?"
"אה.. היו שם מירב החיילת, יובל וסבתא רגינה". ענתה אידית. "דרך אגב, אמא" הוסיפה אידית "הייתה שם אישה אחת שהביאה אוכל ודיברה עברית קצת מוזרה".
"זו כנראה נז'ימה" אמרה מרגרט. "היא אישה מאוד טובה. היא סייעה רבות לסבתא הנייה כאשר גרו בשכנות לפני שנים רבות".
אידי פנתה למרגרט "רציתי לשאול אותך, אימא, אני מתקשה מעט במתמטיקה, האם יהיה לך זמן עבורי לשיעורי עזר?"
"אני לא חושבת שאתפנה", אמרה מרגרט "אני עסוקה מאוד בבית החולים, אך את יכולה לבקש מסטנלי שישב איתך על החומר, הוא ישמח לסייע לך"
ויש לי שאלה נוספת אימא", שאלה אידית. "כיצד זה שיש לי שתי סבתות שהן אחיות?
"אוה, זה סיפור ארוך" אמרה מרגרט.
"אז ספרי לי אמא, בבקשה", ביקשה אידית.
"קודם תכיני שיעורים". אמרה מרגרט . "כאשר יבוא אבא נספר לך ביחד.
"תודה אמא". אמרה אידית ודילגה במרוצה אל חדרה שבקומה השנייה.
סוף
