זיארה*

אצלנו "זיארה" זה עלייה לבית עלמין.

שאלה:

מכיוון שאני לא משורר, האם בהעטרה של כל כך הרבה ביטויי אהבה, אין משום הנמכת הערך העצמי של הכותב/משורר?

תודה יצחק

.

"איתך, הגעתי אל הים." - אל הסוד, אל הכמוס, 

אל השיא. 

זו אכן עליה לרגל אל היקר, אל הנשגב. 

תודה רבה-רבה על חוויית הקריאה, יצחק יקר. 

<לב>

רבקה

---

יצחק היקר,
שיר עשיר בדימויים מקראיים ובשפה של תפילה, אהבה ועלייה לרגל. אהבתי במיוחד את החיבור בין הזיארה כמסע רוחני לבין מסע האהבה של המשורר , דרך בארות, מים, עצים, אבני כאב וים. יש כאן אהבה טוטאלית, כמעט כעבודת קודש, שבה התשוקה הופכת לזבח והגעגוע לצמח מרפא.
שיר עמוק, סמלי ומלא עוצמה.

יום טוב ושקט

שמוליק

והנמענת אליה "עולים לרגל" או מבקרים ה"גדולה מהחיים", או עבורה הדובר מוכן להיות 

אני לך שה לעולה

זבח , בכמני עדנייך

הצירוף "בכמני עדנייך" עניין אותי, כי מעולם לא פגשתיו. חיפשתי במילונים שונים, באתר האקדמיה ומצאתי:
"הפירוש מיוסד על מדרש מבראשית רבה ומקהלת רבה. על המילים "וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים" (קהלת ט, יד) אומר המדרש: "עקמן וכמנן" (בנוסחאות אחרות: כמנון ועקמון). ככל הנראה בַּמדרש אלו שמות פרטיים של המצודים – המשקפים בשורשיהם את מהותם של הבניינים הללו (השם כמנן, מן השורש כמ"ן, קשור כנראה למילה מִכְמַנִּים המציינת מסתור)."

יש בשיר התכתבות עם שיר השירים, [אינטרטקסטואליות] אך גם עם מסורת מפוארת של שירי ערגה ותשוקה ל-א"י.

השורה האחרונה מבקשת לקרוא אחרת את השיר:

"איתך , הגעתי אל הים."

זו התנועה ההפוכה לעלייה ל-א"י, לארבעת הרגלים, לעלייה לקברי צדיקים.

ומהו הים?

המשפט האחרון: "הגעתי אל הים", החזיר אותי לקריאה שנייה ושלישית מתחילתו של השיר וזה מה שעלה בי. אינסופיות. אהבה לאין קץ, מרפא לכל מזורי נפשך, מגוללת כאב מליבך. היא הכול עבורך. 

היא מהווה צמחי מרפא לגעגועיך, מכישה אוייבך ואתה לה שה לעולה, איתה הגעת אל הים. תודה רבה לך יצחק היקר, ערב טוב.