שירים

מִקְדָּשׁ הַמַּבָּט וְהָעֹנֶג

מִקְדָּשׁ הַמַּבָּט וְהָעֹנֶג
 

עוֹמֶדֶת מוּלְךָ, כְּמוֹ בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה,

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נֶאֱסָף אֶל תּוֹךְ הַשְּׁתִיקָה.

"אַתְּ יָפָה", הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ נוֹשְׁרוֹת כְּמוֹ טַל,

נוֹשֵׁק לִשְׂפָתַי, מְפַזֵּר בְּרֹךְ תּוֹעֲפוֹת נְשִׁיקָה.

אַתָּה מַבְעִיר אֶת חוּשַׁי, מְעוֹרֵר אֶת הַדָּם,

וְלַחַשׁ אָזְנְךָ כְּמוֹ שִׁירָה עַתִּיקָה:

"אוֹהֵב אֶת מַרְאֵךְ, הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר,

אוֹהֵב אֶת יָפְיָךְ הַפְּנִימִי, הַנִּבְחָר,

אוֹהֵב אוֹתָךְ כָּךְ, אִשָּׁה."
 

וּבְלִבִּי פְּנִימָה, הַסָּפֵק עוֹד מְקַנֵּן,

יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם יָפוֹת מִמֶּנִּי.

אַךְ בְּמַגַּע יָדֶיךָ אַתָּה מְפַסֵּל,

כְּאָמָּן הַמֵּפִיחַ חַיִּים בִּצְלָמִי.

עוֹרִי הַנִּכְנָע לְעוֹלַם הַמַּשָּׁשׁ,

הוֹפֵךְ תַּחַתְךָ לִקְטִיפָה שֶׁל אֱמֶת.

וּבַפַּעַם הָאֶלֶף, בְּקוֹל מִתְרַגֵּשׁ,

אַתָּה שׁוּב מַזְכִּיר וְשָׁב וְכוֹרֵת:

בְּכָל רמ"ח אֵיבָרַי, בְּכָל נִימָה וּתְנוּעָה –

אֲ נִ י אִ שָּׁ ה !
 

וַאֲנִי – בְּנִימָה בַּיְשָׁנִית, מִתְכַּנֶּסֶת,

נְבוֹכָה מִן הָאוֹר, מִן הַמַּבָּט הַיָּשִׁיר.

סוֹקֶרֶת עַצְמִי לִפְרָטִים בַּמַּרְאָה,

כָּל פֶּגַע, כָּל סֵדֶק, כָּל קֶמֶט זָעִיר.

מְכַבָּה אֶת הָאוֹר כְּדֵי לִמְצֹא מִסְתּוֹר,

עוֹמֶדֶת מוּלְךָ, עֵירֻמָּה מִכָּל כְּסוּת.

מְקַוָּה שֶׁעֵינֶיךָ, בַּחֹשֶׁךְ הָרַך,

לֹא יִמְדְּדוּ בְּדִקְדּוּק אֶת גְּבוּלוֹת הָאֱנוֹשׁוּת.

שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ כָּל קִמּוּר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ,

כָּל פִּנָּה שֶׁמּוּטָב לָהּ לִהְיוֹת חֲבוּיָה בִּצְלָלִים.
 

אַךְ אַתָּה – אֵינְךָ נִרְתָּע מִן הָעֲלָטָה,

מַמְשִׁיךְ לְהַבִּיט, לִסְקֹר בְּעֵינֵי הַלֵּב.

נוֹגֵעַ, מְלַטֵּף, כּוֹבֵשׁ אֶת הַפַּחַד,

וַאֲנִי נִכְבֶּשֶׁת בְּעֹנֶג הַמֵּמֵס כָּל כְּאֵב.

וְשׁוּב הַהֵד הַמֻּכָּר, הַמַּרְגִּיעַ:

"אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה."
 

וְאָז אֲנִי רְגוּעָה, הַסְּעָרָה שׁוֹכֶכֶת.

כִּי אַתָּה לָבֶטַח אוֹהֵב אֶת הַיֵּשׁ, אֶת הָאַיִן.

זֹאת יָדַעְתִּי בְּעוֹמֶק נַפְשִׁי הַנּוֹשֶׁמֶת,

וְתָמִיד, לְעוֹלָם, אֵדַע זֹאת עֲדַיִן.

~

אֲנִי עוֹמֶדֶת מוּלְךָ, וְנִדְמֶה שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִשְׁתַּתֵּק, מַשְׁאִיר רַק אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ וְאֶת הַמֶּרְחָק הַקָּצָר שֶׁבֵּין הַשְּׂפָתַיִם. כְּשֶׁאַתָּה מַבִּיט בִּי וְלוֹחֵשׁ שֶׁאֲנִי יָפָה, הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ נוֹשְׁרוֹת עָלַי כְּמוֹ טַל מְרַעְנֵן, מְמִיסוֹת אֶת כָּל חוֹמוֹת הַהֲגַנָּה שֶׁלִּי. הַמַּגָּע שֶׁלְּךָ, הָרַךְ וְהַתּוֹבְעָנִי בְּבַת אַחַת, מַבְעִיר בִּי אֵשׁ שֶׁמַּשְׁכִּיחָה מִמֶּנִּי אֶת כָּל הָעוֹלָם בַּחוּץ. כְּשֶׁאַתָּה לֹוֹחֵשׁ בְּאָזְנִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת כֻּלִּי – אֶת הַמַּרְאֶה, אֶת הָאֹפִי, אֶת הַפְּנִימִיּוּת, אֶת הָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי – מַשֶׁהוּ בִּי רוֹצֶה פָּשׁוּט לְהִתְמַסֵּר לְזֶה, לְהַאֲמִין לְךָ לְלֹא תְּנַאי.

אֲבָל בִּפְנִים, בְּתוֹךְ הַמַּחְשָׁבוֹת הֲכִי כְּמוּסוֹת שֶׁלִּי, הַסָּפֵק תָּמִיד מְנַסֶּה לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ. אֲנִי יוֹדַעת שֶׁיֵּשׁ יָפוֹת מִמֶּנִּי, שֶׁהָעוֹלָם מָלֵא בְּנָשִׁים מֻשְׁלָמוֹת. וְאָז, הַיָּדַיִם שֶׁלְּךָ מַתְחִילוֹת לָנוּעַ עַל גּוּפִי. הֵן מְפַסְּלוֹת אוֹתִי מֵחָדָשׁ, הוֹפְכוֹת אֶת הָעוֹר שֶׁלִּי לִקְטִיפָה יְקָרָה תַּחַת כַּפּוֹת יָדֶיךָ. בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ אַתָּה מַזְכִּיר לִי, כְּאִלּוּ זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבְּכָל רַמַ"ח אֵיבָרַי – אֲנִי אִשָּׁה, רְאוּיָה וּמְקֻדֶּשֶׁת בְּעֵינֶיךָ.

וַאֲנִי? אֲנִי תָּמִיד מִתְכַּוֶּצֶת מְעַט, נְבוֹכָה מֵהָעָצְמָה שֶׁל הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ. לִפְנֵי שֶׁאֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ, אֲנִי נֶעֱמֶדֶת מוּל הַמַּרְאָה, סוֹקֶרֶת אַעְצְמִי בְּעֵינַיִם בִּקָּרְתִּיּוֹת. אֲנִי רוֹאָה כָּל סֶדֶק, כָּל קֶמֶט, כָּל פִּנָּה קְטַנָּה שֶׁהַזְּמַן אוֹ הַחַיִּים הוֹתִירוּ בִּי, דְּבָרִים שֶׁאֲנִי מַעֲדִיפָה לְהַסְתִּיר. אֲנִי מְכַבָּה אֶת הָאוֹר, מַגִּיעָה אֵלֶיךָ עֵירֻמָּה בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, מִתְפַּלֶּלֶת בַּלֵּב שֶׁהָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ לֹא יִסְפְּרוּ אֶת הַפְּגָמִים, שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בַּקִּמּוּרִים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת מֻשְׁלָמִים יוֹתֵר.

אַךְ הָעֲלָטָה הַזּוֹ לֹא עוֹצֶרֶת אוֹתְךָ. בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ רוֹאוֹת אוֹתִי דֶּרֶךְ הַלֵּב. הַיָּדַיִם שֶׁלְּךָ מוֹצְאוֹת אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַמְּפֻחָדִים בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי, נוֹגְעוֹת, מִלַּטְּפוֹת, כּוֹבְשׁוֹת אֶת הַחֲשָׁשׁוֹת, וַאֲנִי פָּשׁוּט נִכְבֶּשֶׁת בְּעֹנֶג צָרוּף שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת הַכֹּל. כְּשֶׁהַקּוֹל שֶׁלְּךָ חוֹזֵר וְאוֹמֵר "אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה", כָּל הַסְּעָרוֹת שֶׁבִּי נִרְגָּעוֹת. בָּרֶגַע הַזֶּה אֲנִי נוֹשֶׁמֶת לִרְוָחָה, כִּי אֲנִי יוֹדַעַת, בִּידִיעָה עֲמֻקָּה וְנִצַּחַת שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתִי לְתָמִיד – שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בְּדִיּוּק כָּכָה, כְּפִי שֶׁאֲנִי.
~

תגובות

שמואל כהן / שיר עוצמתי, חשוף ונועז, שנוגע במקום הכי אנושי של כולנו, הרצון שיראו אותנו באמת, מעבר למראה החיצוני ולפגמים שאנחנו רואים בעצמנו. / 05/10/2026 09:04