שירים

לְךָ – אִישׁ הַחֲרוּזִים

לְךָ – אִישׁ הַחֲרוּזִים

בְּיַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם שׁל חַיַּי וְנִשְׁמָתִי,
בְּאֵזוֹר נִסְתָּר, חָבוּי מִכָּל בֶּן אֱנוֹשׁ,
מִתְמַתֵּחַ כֶּתֶם שָׁחֹר בָּאַטְלָס —
אֶרֶץ לֹא נוֹדְעָה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִתְגַּלְּתָה לְאִישׁ,
וְאֵינָהּ יְדוּעָה לְזוּלָתִי.

חָבוּי בְּמַפַּת נַפְשִׁי הַנִּסְתֶּרֶת,
נִגְלָה לִי שָׁם, בְּתוֹכְכֵי הֲזָיוֹתַי,
פֶּלֶא בּוֹטָנִי רָוּוּי מִסְתּוֹרִין.
הוּא לֹא רָאָה מֵעוֹלָם אִשָּׁה שֶׁל מַנְעַמִּים;
וְהִנֵּה אַתָּה — אִישׁ עָשׂוּי חֲרוּזִים חֲרוּזִים.
וְתִשְׁתָּאֶה מְאֹד, וְתִתְאַוֶּה מְאֹד,
וְתִרְצֶה בָּהּ בְּכָל עָצְמַת גַּבְרִיּוּתְךָ,
כְּמוֹ שֶׁרָצָה בֶּן אֱלֹהִים — לְיָמִים נָחָשׁ — אֶת חַוָּה,
וְחַוָּה הִתְעַנְּגָה לִהְיוֹת לוֹ לְמִתְפַּתָּה.

בִּמְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ לֹא הָיָה סְבַךְ;
נֶחְבְּאָה בְּמִסְתָּרָיו קָרַחַת יַעַר קְטַנָּה,
מֵעָלֶיהָ רוֹכְנוֹת צַמְּרוֹת עֵצִים אַדִּירִים, אֲדֻמֵּי סְתָו.
מְרֻפֶּדֶת הָאֲדָמָה בְּשָׁטִיחַ רַךְ שֶׁל עֲלֵי שַׁלֶּכֶת,
לוֹהֲטִים כְּמוֹתֵנוּ בְּאָדֹם —
כְּצֶבַע דָּמֵנוּ הַגּוֹעֵשׁ.

יִצְטַלְּבוּ מַבָּטֵינוּ,
וּמִיָּד נִרְצֶה זֶה בָּזוֹ, אֲחוּזֵי קֶסֶם.
יְלִיד חֲלוֹמִי, נִרְעַד מְעַט.
נַחְרֹשׁ אֶת הָאֲדָמָה וּנְעַבֵּד אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה,
נִפְרֹשׂ לָהּ מֶרְחָבִים שֶׁל אֹשֶׁר.
לָאַהֲבָה אֲשֶׁר בְּקָרַחַת הַיַּעַר —
קִרְבַת נְפָשׁוֹת וּבְשָׂרִים.

עַתָּה הַזְּמַן, יָפֶה שֶׁלִּי,
לִלְגֹּם מִן הַנֶּקְטָר הַמֻּצָּע לְךָ,
וּמִן הָאֹשֶׁר הָאֵינְסוֹפִי נִגְמַע יַחְדָּיו.
מִגְוָן שֶׁל טְעָמִים לוֹ, וּמִגְוָן צוּרוֹת,
כְּכָל שֶׁנִּבְחַר, כְּכָל שֶׁנִּרְצֶה לְגַוֵּן.

אֶהֱיֶה לְךָ שְׂדֵה פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִּים כַּחֲרוּזִים,
שֶׁבְּיָפְיָם יַסְעִירוּךָ, וְכָךְ גַּם אוֹתִי.
קְטֹף אוֹתִי, בּוֹא אִתִּי, קַח אוֹתִי.
וּבִצְמָאֲךָ — אַגִּישׁ לְךָ בְּאֵר קְטַנָּה,
שֶׁמִּמֶּנָּהּ תָּלוּק בִּשְׁקִיקָה, כִּי מֵי אַהֲבָה הֵם.

וְגַם אֲנִי אֶרְעַד בְּחוּשִׁי אוֹתְךָ שׁוֹתֶה אוֹתִי;
הַבְּאֵר הַנְּדִיבָה תִּתְמוֹגֵג עַל שֶׁהִיא מַרְוָה צִמְאוֹנְךָ,
כְּהֶצֵּעַ רִבְקָה לְאֶלִיעֶזֶר:
"שְׁתֵה אֲדוֹנִי, בְּאֵרִי לְפָנֶיךָ"
(אַךְ לֹא לִגְמָלֶיךָ...).

בְּנִיחוֹחוֹת קְסוּמִים תִּפְרַח הָאַהֲבָה —
גּוֹנַחַת, נֶאֱנֶקֶת, תּוֹסֶסֶת,
עַל אֲדָמָה נֶחְרֶשֶׁת, נִזְרַעַת, שֶׁלֹּא יוֹדַעַת שָׂבְעָה.
עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת מִשְׁתָּאִים,
כִּי מֵעוֹלָם לֹא חָשְׁבוּ שֶׁיִּקְרֶה לָהֶם דָּבָר כָּזֶה עֲלֵיהֶם;
וְהֵם רַכִּים כָּל כָּךְ לָהּ וְלוֹ, הַנִּזְקָקִים לָהֶם,
כְּמַצָּע חוֹרֵק מְעַט תַּחְתָּם, אַךְ נָעִים.

תּוֹדָה לְךָ, אִישׁ הַחֲרוּזִים,
שֶׁבָּאתָ אֵלַי —
בְּאֶמְצַע הַחַיִּים.
~
לְעִתִּים מַרְגִּישָׁה כְּיַלְדָּה וּמְדַמְיֶנֶת לִי יַעַר מְכֻשָּׁף וּתְשׁוּקָה
הֲמוֹן מִסְתּוֹרִין אֵי שָׁם בְּנִבְכֵי הַנְּשָׁמָה בְּאֵזוֹר נִסְתָּר שֶׁל הַגְּלוֹבּוּס
אוֹ בִּגְלוֹבּוּס הַנֶּפֶשׁ נִרְקֶמֶת לָהּ אַהֲבָה
אַהֲבָה דִּמְיוֹנִית אַהֲבָה נִסְתֶּרֶת רַבַּת תְּשׁוּקָה וְרֶגֶשׁ
מְדַמְיֶנֶת אִישׁ שֶׁל חֲרוּזִים הַכּוֹבֵשׁ אֶת לִבִּי
לְאַחַר שֶׁמְּרַחֶפֶת מִקְּצֵה הַיּוֹם עַד קְצֵה הַיָּם וְעַל הַגְּלוֹבּוּס גַּם
יוֹדַעַת לִנְחוֹת...נְחִיתָה רַכָּה אֶל הַמְּצִיאוּת 
כְּשֶׁמִּסְּבִיבִי קַיֶּמֶת רַק אַהֲבָה
~
​​​​​​​


תגובות

גלי צבי-ויס / הארץ לא נודעת / 17/11/2026 13:01
דני זכריה / אֶרֶץ לֹא נוֹדְעָה / 17/11/2026 14:35
שמואל כהן / שיר נועז, חושני ומלא דמיון, השוזר ביד אמן בין טבע, תשוקה, מיתולוגיה וסמלים מקראיים. / 17/11/2026 15:52
אריק חבי"ף / שוב / 17/11/2026 16:06
עליזה ארמן זאבי / איש החרוזים ... / 17/11/2026 19:07
🐝🐝BeeBee / 🐝🐝 / 18/11/2026 00:12