שירים
ארץ רחוקה
מסלול האספלט היה נוקשה מממש.............
אפשר היה להרגיש זו גם ממקום מושבי בכסא....
מבעד ל חלון צפיתי בפועל עם סרבל לבן מטפס על סולם(לא זה לא היה אהוד ברק)..ומתיז סילוני מים חמים על מנת להפשיר שכבת כפור שהצטברה לה על כנפיי המטוס שחנה ממול...
כבר בהליך בקורת הדרכונים חשתי כמה חשובה להם ...לבישת המדים וכל הרשמיות הזו שכמו באה לאמר:"היי אל תתן לי את המבט המתנשא הזה , אחרי הכל אתה אורח בארצנו"
אספתי את חפציי ויצאתי חיש קל את בית -הנתיבות המיושן למדיי..
חבורה של נערים צנומים זינקו לעברי וכמו רבו ביניהם על חסדיי...סחבו את מיטלטליי ובמבט מסכן ציפו לכמה פרוטות......
ואז זה בא .... כביש נגישה בתחילה שמוליך לעיר היה מלא מהמורות וקפיצות טורדניות...נהג המונית טרטר משהו באוזניי על קשיי הקיום ..ואילו אני רק הנהנתי ועשיתי פרצוף של מתעניין....למרות הכביש המיושן משהו ...נתקלו עיניי בשלטי פרסומת וכרזות ענקיות מאירי עיניים שפרסמו את מיטב הטכנולוגייה המערבית.....ואז ככל שמתקרבים לעיר הרחוב מקבל פנים של שדרה אירופאית לכל דבר ....כולל שער ניצחון קטן... הנתיבים מתרחבים...אם כי בצמתים מרומזרים עוטים על זגוגית המכונית עשרות קבצנים שמציעים את מרכולתם....
הגעתי למקום מגוריי הזמני.. מבנה ארכטיקטוני עגלגל ומרשים ..גם עליו היתה פרסומת ענקית של " קונקס"אחת מספקיות הסלולארי שלהם....
בבוקר עת הפציע השחר על הכרך הגדול הזה.. הכל היה חד מתמיד...אנשי עסקים מחוייטים ...פסעו נמרצות לעמל יומם תוך כדי דיבור רציף בסלולרי הקטנטן והמצועצע שלהם...מטרים ספורים ... שמיכות פרוסות לאורך המדרכה וצועניות מציעות את מיטב התוצרת הכפרית לכל דורש....בצהריים עת הציקה לי בטני סעדתי במסעדה ענקית שחלון זכוכית גדול .... מפריד בין הסועדים לבין עוברי האורח ברחוב.... המבטים שהופנו כלפיי הסועדים כולל העיניים הפעורות לרווחה קצת פגעו בתיאבוני רק קצת....
ואז בלילה כמו כל היישות הזו מקבלת חיים משלה..שלל אורות של ניאונים מרצדים ועשרות בתי -קזינו שמבשרים על קיומם באור יקרות....
מוכרח לציין אחד אהוב במיוחד...מבנה בן 2 קומות עם מדרגות לולייניות ושטיח אדום שפרוס לאורכן...מעקה מהודר בצידם....ממש הרגשתי כמו קלארק גייבל עת בא לבקר את וויוויאן לי...מסתבר שזה מבנה עתיק של איזה רוזן...בפנים כרגיל אין את אותה תחושת זמן...תמיד אבל תמיד תקדם את פנייך מלצרית לבושה בשמלה שחורה קצרה ותציע בחיוך לבבי:"אמריקאן קופי? קאמפרי אשכוליות?"...לא יכול להימנע מהתחושה המשונה שליוותה אותי בעת שראיתי שטרות ירקרקים נזרקים בנונשלנטיות לעבר משטח הלבד הזה....בעוד מטרים ספורים משם צועניות נלחמות על חיי משפחותיהם....
שעתיים מאוחר יותר נכנסתי לדיסקוטק שצמחייה סינטטית מעטרת את כותליו...חייב לציין שחשתי מעט השתוממות למראה הצעירים המפזזים ברחבה וכמו בזים לקשיי היומיום שלהם....מספר נערות פנו אליי ברומנית מצוחצחת ודיברו מלים מלוכלכות .. נזכרתי בשפה הזו שאני מכיר מהקופות חולים פה ..והניגוד היה כה משווע אפילו מצחיק....אדלג על שעות ספורות...ואציין שלמחרת יצאתי לסיור באזורים כפריים שרוכלים מקיפים את הכביש משני צידיו..ממש עומדים על קו ההפרדה ומנסים למכור ולו משהו מתוצרתם....הנוף נעשה ציורי וירוק יותר ויותר....ניתן אפילו להבחין בעגלה רתומה לסוס או במחרשה שחורשת שדה...ממש אי אפשר שלא להיזכר בימי ההתיישבות של חלוצינו.....
איכר חסר שיניים הציע לי ללגום מליקר השזיפים מעשה ידיו....כמובן שבליווי גוש גבינה ביקשתי עוד מהנוזל החם הזה..וכל הנוף הפסטורלי הזה קיבל לפתע עוצמה אדירה...
ממש הרגשתי שחזרתי אחורה במעין מנהרת זמן.
