קובה ליברה(מחווה לידיד חולה-פידל)

 יורד מכבש המטוס, רוח מוזרה מלטפת את פניי

מין ליטוף מתנשא כזה כמו אומרת:"היי גרינגו וולקאם לארצנו..אוחז בתיק היד ויוצא לי בצעדים נחושים מבית-הנתיבות המיושן משהו..עשרות נהגי מוניות עטים עליי ועל שאר הנוסעים...הרגשה דיי משונה.
בחור עם חולצה פרחונית צד את עיני,סימנתי לו בהינף יד ואכןהוא ניגש לכיווני והציע לי להתרווח באמריקאית המיושנת שלו...אך המרווחת..... סיכמנו על מחיר כולל סיור לאורך הטיילת הידועה..
הוא הוריד את כובע הקש במעין הכרת תודה והניע להפתעתי את הרכב הישן הזה במכה הראשונה, הבטתי במבט משתומם משהו על הבניינים הישנים שממש משוועים לקצת צבע או לסיוד רציני..
כמעט ואפשר היה לשמוע את רחש הטיח המתקלף..שאון המכוניות וצפצוף הצופרים קטע את מחשבתי..והזכיר לי ולו במעט ארץ לבנטינית אחרת מוכרת וידועה,ההבדל שכאן כל הרכבים היו ממודל אמריקאי וללא גג וכולם תוצרת שנות הששים...
הבחנתי בנערים מדוושים על אופניים ומציעים את מרכולתם לכל דורש..החל מסיגריות אמריקאיות וכלה במוצרי סידקית שונים...
ואז זה בא ובגדווווול...
את נחיריי הציף גל של ריח האהוב עליי ביותר מילדותי ליד הים....הריח של מעקה-הברזל המחלידממש על הטיילת שהגלים היכו בו ללא רחמים ברבות השנים...שלא לדבר על המליחות שיוצרת שכבה נוקשה אך ריחנית להפליא,כמה זה הזכיר לי את הילדות בבת-גלים.
מה שקצת החזיר אותי למציאות אלו אותן נערות מולטיות שלבושות כמו להכעיס באותן שמלות מנוקדות....ומציעות את גופן לכל מי שבכיסו כמה מרשרשים עם הצבע הנכון...
שהגעתי כבר לחדרי במלון כל שנדרש כדי להירדם היה כוס גבוהה של רום ולפתוח מעט את שלבי התריס העשוי כמובן מעץ טחוב עקב הלחות הגבוהה באזור,,,ולהרהר כמה טוב שעדיין ישנן ארצות שמשמרות את מורשתן ונשארות תמימות אם כי קצת מיושנות.