עידן השלושים החדש!
הגיע הזמן לצעוק בקול גדול! אמא אבא אני בן 30 אך עדיין מרגיש בן טיפש עשרה.
ברחובות תל אביב מסתובבים להם בני שלושים ומסרבים להתבגר, הברים מלאים, רוויים אלכוהול, רוויים הורמונים נשיים וגבריים.
השכל נעלם ממש כמו אז בגיל שש עשרה... ההוא שם בפינה גר עדין אצל אמא, לא ברור לו על מה כל המהומה, "לא רוצה להתחתן"! "אני עוד ילד!"הוא טוען.
מאידך, ההיא הבלונדה מחכה לאיזה אביר שיבוא ויוציא אותה משגרת יומה המאוס: מבית אימה החם ,האוהב ומסיבובי הברים. כמעט בכל יום היא רוצה להתחתן, אך אולי עדיין אינה בשלה.
ההתבגרות נעשתה מאוחרת יותר ויותר אף אחד לא ממהר להתנתק מן הקן הבטוח וגם ההורים אינם שרים עוד את :"עוף גוזל"...
" הילד בן שלושים יש לו חום גבוה" אבל זה לא משנה הוא הבן שלי אני אטפל בו מסכן, איך הוא יסתדר? .
האם זו מגפת שנות האלפיים? "שנערים ונערות" בגיל שלושים המופלג מסרבים לקחת אחריות על חייהם ומחכים לטוב כאילו הזמן נעצר אי שם בגיל הטיפש עשרה? האם זה בגלל שתקופת הפריון הינה לתווך ארוך יותר וגם בגיל שישים אפשר להיכנס להריון? האם זה בגלל שפע הפיתויים שזורות עלינו שנות האלפיים או אולי בגלל שהילדים של היום כל כך בוגרים ובני השלושים נכנסים ללחץ וכאילו מנסים לעצור את הזמן?
ובכן: כל התשובות נכונות, גם אלו שכבר יצאו מהבית והתחתנו בשנות העשרים המאוחרות מנסים לחזור להווי הקדום שנמצא בזיכרונם ,אמנם עם ילד או שניים, אך זה לא עוצר מבעדם לחזור להתהוללות הברים הבלתי פוסקת כפי שהייתה בגיל הטיפש עשרה. נשים וגברים ממהרים להתגרש ובעצם מוחים על אותה מסגרת בנאלית של חיי הנישואין. זו יותר מידיי אחריות בשבילם הרי במסגרת הנישואין החופש נכלא בכלוב מנטאלי והפיתויים הווווו הפיתויים! " גם אני רוצה להשתולל, להתהולל להמשיך לחוות :"החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים"...
פרויד אמר :"שהמעבר מעקרון העונג לעקרון הממשות הוא אחד השלבים החשובים ביותר בהתפתחות האני", לי נראה שויתרנו על עיקרון הממשות והחלטנו להישאר רק עם עקרון העונג ואז מאבדים אנו את התפתחות האני, או בעצם "האני" נשאר יותר שטחי וחומרי ואנו מאבדים את הממשות..אך בעצם מה זאת הממשות הזו מהו החוק הנצחי לפיו אנו "חייבים" לחיות? ובכן: אין דבר כזה! הכול עניין של תקופה והשקפה, הרי דורות שלמים חונכו לפי אותם חוקים שהתאימו לזמנם. הנשים בעל כורחן נמסרו לגבר והאב מסר אותן בשמחה בכדיי להוריד את הנטל הכלכלי מאותה המשפחה וכך עד היום בתרבויות אחרות שהן לא תרבות העולם המערבי. ובכן, אנו החיים בעולם מערבי מאבדים את האני בחברת השפע המודרנית ובכך אנו הופכים לחברה בלתי מסופקת ודכאונית שנעזרת באלכוהול, סמים והרבה פרוזאק בכדי להמתיק את ימיינו ולהפיג את השעמום שבחיי השגרה ואז טעם החופש הרצוי הופך לכאוס: אנשים מתגרשים משפחות מתפרקות וילדנו המתוקים נולדים לדור בו הזוגיות תישאר היסטוריה כמו ההיסטוריה ההיא על הילדה שעזבה את בית אביה כבר בגיל ארבע עשרה.
אוסיף ואומר שאיני יודעת עם עניין זה הוא טוב או רע זאת נדע רק בעוד עשרים שנה כשנראה איך ילדנו הבוגרים מתנהלים בחייהם עד אז אני הולכת למצוא בחור בן ארבעים שהוא בעצם בן עשרים קצת יותר בוגר מההוא בן השלושים שחיי כאילו הוא בן שש- עשרה...
(C)
