הנערה והמגדלור

הנערה והמגדלור

רעש המיית גלים

מים מכים בחוף

סחפו רגשות אין סוף

ידענו כי סופו של יום

מותיר בנו את הרוגע

 שצף קסמו שולח ופוגע

אור אלומת המגדלור

שולחת ניצוץ לנתיב בו נשוט

על כנף רוח וסער והגלים הנחבטים

קרוב לא קרוב, רחוק שאינו רחוק

ניסיון לחוות ולברוח

ורק הרשרוש ישמור על קצבו המרוח

בפינה הרחוקה נערה על סלע ישבה

כמהה הייתה למבטו החודר

למגע ידו, לחום מלטף

כמו רוצה להרגיש כי הוא האיש

באופק בין ערפל לחשכה

נצנצו אורותיה של ספינה בודדה

שאט אט שטה לה, נמוגה ונעלמה.

חיים אברהם 1/9/2007