הבלונדי והנעל האדומה

הגעתי לחוף הים בדיוק בשעה שתיכננתי להגיע
זו שעה כזו שיש לי עדיין כמה דקות טובות "להרוג"
בוא נגיד שזה בדיוק יספיק לי לשתות דרינק או שניים ולהספיק לבקש ממרים או מדודו חבילה של מסטיק בטעם אקליפטוס שתנטרל מעט את הריח וגם קצת את החששות...
באתי במראה של הערס המודרני..
לא אני לא מתכוון לגופיה לבנה וג'ינס אופנתי שהתחתון הלבן מבצבץ מקו המותניים(את זה אני משאיר לילדות מתבגרות)
נעלתי את המוקסינים הלבנות שלי שעולות על כפות רגליי פעמים בודדות במהלך העונה....
מכנס הברמודה מבד הפשתן הבהיר עשה היטב את העבודה
החולצה השחורה עם הדפס הפרחים בצבע ורוד היוותה מעין ניגוד לצבע הבהיר של המכנס
כל שנשאר היה להניח בנונשלאנטיות את משקפי הפראדה היוקרתיות על השולחן בזווית כזו שכל מי שמבין מהי איכות יתרשם מהאפקט........
(רק חסר לי שאיש לא יבחין,הזוג עלה לי כמעט שבע שטרות אדומים בוהקים)
ניהלתי לי שיחת חולין עם אחד הקבועים של החוף ובזווית עיניי התעצבנתי מאיזה כתם זפת טורדני שהתלבש בדיוק על הלובן של הנעל שלי(כנראה שמוקסינים לבנות זה יותר לקאן או סתם למיאמי.....ובטח לא לחוף בת גלים)
טפיחה קלה על כתפי החזירה אותי למציאות
היא הרכינה מעט את ראשה ולחשה לי בקול ביישני מעט:
"אתה ממתין לי הרבה"?
"לא, האמת שלא"..עניתי בחיפזון מהול בנימוס
פסענו לנו לאורך קו המים........-כמובן שהנעליים היו בידי וצעדתי יחף(לא התכוונתי להרוס אותם)
מי שראה אותנו מרחוק בטח לא חשב שאנחנו סרסור ואיזו נערה שלו
הגברת שאיתי עטתה שביס בצבע בהיר
היא הגיעה הנה מעיר פרברים שמאוכלסת ברובה על ידי חסידים
זו עיר שבבחירות האחרונות התחלקו שם הקולות שווה בשווה ממש בין ש"ס לבין אגודת ישראל
זו עיר מעניינת
היא מחולקת פעמיים
פעם בין חרדיים לחילונים
פעם אחרת היא מחולקת בין ספרדים לאשכנזים
טוב לא באתי על מנת להסביר את הרכבה של העיר שממנה באה הגברת הזו
מה שהתכוונתי לאמר היה בעצם:
המראה של שנינו צועדים ככה על החול החמים והלח לא היה טבעי במיוחד
מענין מה העוברים ושבים חושבים לעצמם
אני חשבתי רק על דבר אחד:
איך תהיה ההרגשה להרגיש את הגוף הלבנבן שלה כורע תחת גופי
והאם היא תלחש לי קרוב לאוזן:
"אוי וויזמיר הולדן איטס גיט"
היא שידרה מין ניקיון כזה שאי אפשר בדיוק לשים עליו את היד
אבל שאתה רואה אותו ,אתה יודע שהוא שם
סיפרה לי שבעלה האברך לא עושה את מצוותו
ובעיקר אמרה שהיא כבר מתה להרגיש קצת כמו רחב מיריחו
לא יודע למה אבל שהיא הזכירה את יריחו התפרצתי בצחוק משוחרר
הרי אם היא מזכירה נשכחות מהתנ"ך ,בטח אני צריך למלא את דמותו של לוט או אחד מהמופרעים האלו שרק שתו יין מכדי חרס והתהוללו בלילות ירח מלא עם נערות שפיזזן שלגופן רק טוגות לבנות....
לאחר שיחת נימוסין קצרצרה שייטנו לנו במכונית לכיוון דרום....
הים היה מלא במפרשיות ושאר גלשני רוח בשלל צבעים...
הרוח כמו ליטפה את פניה .....
לרגע היה נדמה לי שהיא מסמיקה או מאדימה מהתרגשות.....
כמו בתיזמון מוזר התנגן לו ברדיו אחד השירים היפים של להקת הביסטי בויז
לא עברו דקות מעטות והגענו למחוז חפצנו
מלון דירות מפואר ויוקרתי שניצב כמו אובליסק על חוף ימה של העיר
שדרה של דקלים פיארו את חזיתו
לרגע דימיתי שאני בפתיחה של פסטיבל קאן......
אבל אז נדחף איזה מוכר שלגונים עם ארגז קלקר ורצועת בד אלכסונית והרעים בקולו:
"קרטיב לימון לאדון"..... ....
אז הבנתי שאני לא באמת בקאן....
בכל מקרה לאחר הליך רישום טרחני ומעיק,עלינו לאחד החדרים בקומה העליונה שמשקיף על הכחול המופלא הזה.....
רק סלסלת הפירות שניצבה לה על השידה הייתה עדה למעלליה של הגברת החסודה והאיש עם הנעל הלבנה.