משפחת סינוואני היה כתוב על הדלת. ואתה צלצלת בפעמון עם דברי הדפוס שהחזקת ביד. את הדלת פתחה צעירה שמנמונת עם פנים נעימות. "שלום", אמרת בחצי חיוך – "אני מדפוס-גרף. זה בשבילכם". הבחורה הביטה בשקית שבידך. "את רק צריכה לבדוק שזה בסדר ולהחזיר לי את אלו". "בוא תיכנס" – היא אמרה ולקחה את השקית. "זה בשביל אבא שלי, אבל הוא לא נמצא עכשיו בבית. אני אנסה להתקשר אליו. חכה רגע טוב?".
נשענת על הקיר המפריד בין הכניסה למטבח. היא ניסתה להתקשר לאביה כשבחנת אותה בסתר. היה לה חזה ענק, כזה שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו. משהו באמת עתיר ממדים. היא עצמה לא הייתה יפה במיוחד, אבל גם לא מכוערת כלל. משקפיים שחורים בעלי מסגרת דקה, שיער שחור אסוף לנוחיות בלבד, ולא אופנתי או משהו, מכנסי טייץ לבנים שהסגירו רגליים ומותניים מרופדות למדיי, אבל בעלות צורה נשית נאה. חולצת טריקו לבנה ומעליה מעין סריג עם כפתורים חום מהסוג שלובשים רק בתוך הבית. חשבת לעצמך שהיא יכלה בקלות לככב באתר פורנו המוקדש ל"בעלות חזה ענק" או "שמנות". עם הבגדים התחתונים הנכונים אפשר להפוך הרבה סתם נשים לסקסיות נורא.
"הוא לא זמין" - היא קטעה את מחשבותיך. "תשמע, אני לא כ"כ יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם כדאי לך להשאיר את החומר הזה כאן". היה לה קול נעים. "אין מישהו אחר שיכול לבדוק את זה?" שאלת. "לא ממש". "יש בכלל מישהו בבית?" – המשכת לשאול. "כרגע לא. למה?". לרגע התבלבלת. "לא, פשוט חשבתי שאם יש עוד מישהו בבית שמבין בזה, אז הוא יכול...". "לא, אין" – היא קטעה אותך בחיוך. "אני מצטערת שהגעת סתם". "לא זה בסדר" – אמרת ופנית ללכת. "מצטערת, אבא שלי כבר יתקשר אליכם". היא פנתה הצידה כדי להחזיר לך את השקית ואז התחכחת בה לרגע. הזרוע החיצונית שלך הרגישה את השד שלה נלחץ לרגע. היה לה גם ריח נעים של בושם עדין. לקחת מידיה את השקית ופנית ללכת. רגע לפני שמשכת את הדלת כדי לצאת, הסתובבת על המקום ונעמדת שוב מולה.
"תשמעי, איך קוראים לך?" – "אורית" – "אורית, אה...יש לי וידוי קטן. הממ....קצת לא נעים לי... אני לא סוטה או משהו, אבל...פשוט אה... אני חייב לראות את החזה שלך". את המילים האחרונות ירית במהירות והרגשת איך הפנים שלך מאדימות. "מה??" – היא נדהמה. "רק לראות"- המשכת בשוונג בלתי מוסבר. "אני פשוט חולה על חזה גדול וגם על צבע עור יפה כמו שלך. אני יודע שזה בקשה מוגזמת ואולי חוצפנית, אבל אני באמת לא יעשה כלום, אני... רוצה רק לראות לרגע. כמה שניות.זה הכל. זה כל כך נורא?"
הבחורה הייתה נסערת ונראתה כמי שלא ממש יודעת איך להגיב. מצד אחד, הבקשה מהבחור הזר שזה עתה הקיש לראשונה על דלתה, נשמעת סוטה ומופרעת לחלוטין והביאה איתה גם פחד מסוים מהעתיד לקרות. מצד שני, הבחור נראה לה חביב ביותר ובלתי מזיק בעליל. הדברים שלו נשמעו אמינים משהו. "אני מצטער אם אני מביך אותך". קטעת את ההתלבטות הרגעית שלה. "גם אני עצמי נבוך מהקטע. הרבה פעמים אני מתאפק מלהגיד דברים כאלו לבחורות. אני יודע שזה פשוט נשמע רע ואני עלול לחטוף סטירה או אפילו תלונה במשטרה. אבל אף אחת לא חושבת לרגע על מה מדובר פה בעצם. על כלום. ממש כלום. כמה שניות של חיזיון. אין לי שום כוונות אחרות, אין פה מגע ובטח לא ניצול של שום דבר".
עכשיו היא כבר הביטה בך בתימהון מתגבר לצד עניין וסקרנות. היא קלטה שאתה טיפוס אחר קצת. הצורה שבה הסברת את עצמך אפילו הצחיקה אותה. הפחד ממך נחלש. היא שינתה את עמידתה והביטה בך במבט שואל כאילו אומר: "אז אני מבינה שאין לך כוונות ללכת עכשיו...".
הסתכלת בה בחצי חיוך. לא האמנת על האומץ שהיה לך להגיד את זה. אבל עכשיו, אחרי שנשארת בחיים, זה נראה בטוח יותר. "יש לך משהו נדיר", אמרת לה וקיווית שזה אכן מחמיא לה. "באמת, אני מתכוון לזה. ולראות את זה אמיתי - בשבילי זה הגשמת חלום".
שתיקה השתררה. האמת שהסיטואציה המוזרה אליה נקלעה החמיאה לה באופן מסוים. סה"כ, כמה גברים כבר היו לה בחייה? בת 26, רווקה, לא מאד אטרקטיבית, ללא בן זוג קבוע, חוץ מההוא שהיה לה פעם, חבר ילדות. כמה גברים כבר ביקשו להיות איתה? לשהות במחיצתה? ליהנות מגופה החם הדורש פינוקים ואהבה? כבר מזמן חשבה שהחזה שלה, חוץ מלהכביד עליה, לא תורם דבר. "אז מה את אומרת?" – שאלת בשקט בשקט והפרת את הדממה המתוחה אך הנעימה. "רק לכמה שניות".
לפתע היא העלתה חיוך ממזרי על פניה. "סליחה רגע כן?", אמרה כשהיא מתקדמת מולך ועוברת אותך בדרך לדלת הכניסה. שני שקשוקי מפתח והיא נעלה את הדלת. "זה בשביל שלא יהיו הפתעות לא נעימות". אמרה וחזרה למיקומה הקודם. "אתה יכול לחכות עוד קצת?" – "קחי את הזמן", אמרת בנדיבות של צייד שחזר הביתה עם שלל כבד. היא נכנסה למטבח הסמוך וכעבור שתי דקות של שקט שאלה מפנים: "אתה עוד שם?". "נראה לך שאני יילך עכשיו?" ענית בהנאה בלתי מוסתרת.
היא יצאה מהמטבח ונעמדה מולך עם הידיים משולבות, סתם כך, בהול הכניסה לבית, תחת המנורה הצהובה שתלויה מלמעלה. שמת לב שהסריג החום עם הכפתורים היה עליה, אבל חולצת הטריקו שמתחת הייתה חסרה.
"זה מה שרצית לראות?" אמרה ופתחה באיטיות את הסריג לצדדים. העיניים שלך נפערו. לנגד עינייך נחשפו שדיים אדירים בגודלם. הפטמות היו יפהפיות ומותאמות בדיוק לגודל השד. זה היה זה. בדיוק מה שרצית לראות. חזה גדול חשוף לגמרי. ואמיתי. הדופק הואץ ברגע. היית המום והתחלת להרגיש רעידות ברגליים. מילים לא ממש היו לך באותו רגע. היית מרוכז כ"כ במראה המלבב ורק מילמלת משהו כמו:
"תודה..תודה.."."זהו?", היא שאלה ספק בצחוק. "כככן.. אה רגע... עוד קצת". הרגשת איך החלום עומד להיגמר ולא רצית להתעורר. היא לא חיכתה לאישור שלך וכיפתרה את הסריג בחזרה. הסתיימו 7 שניות של גן עדן. היא הסתובבה לכיוון המטבח ואמרה לחלל הבית: "עכשיו אתה יכול לפתוח את הדלת ולצאת. ביי".
לא היית צריך יותר. יצאת מהבית, הלכת לאט בשביל המוביל לרחוב, עלית על האופנוע והתרחקת משם עם נהמת המנוע שלך. 7 שניות בגן עדן.
