בלעדייך ימות לו עוד ערב

את המנגינה שלנו קברתי,

שלא אשמע יותר את קולך,

את קולך הקורא בשמי,

הקורא לליבי,

בכול ערב וערב.

את המנגינה שלנו קברתי,

אך בכול יום שחולף,

הגעגוע מתעצם,

ציפור קטנה הסובבת מעל ראשי,

לוחשת בקולה הצרוד,

למחרת ימות לו עוד ערב.

את המנגינה שלנו קברתי,

אך את הגעגוע כבר לא ניתן לדחוק,

את עדיין קוראת בשמי בערבים,

גונבת את חלומותיי השלווים,

עד שבעצמי אני אומר,

בלעדייך ימות לו עוד ערב.