סיפורים
ילד, כלב, משכנתא, אישה.
לא יודע, ככה לפני איזה חמש, אולי שש שנים החלטתי הגיע הזמן, איך שאומרים, להתמסד. כבר
הייתי בן שלושים ועוד גר בבית עם ההורים. וכל הבלאגנים הרגילים של ההורים, מתי תתחתן?
מתי תתחתן? כאילו לא מספיק בבית גם בארועים של המשפחה פתאום כל הזקנות האלה מחייכות
עם השן הרקובה ומגחגחות לי , `נו מתי?`, `בקרוב אצלך`. יצאו לי מכל החורים עד שיום אחד
בהלוויה של ספתא חיה אמרתי לכל הזקנות `בקרוב אצלך` ופתאום זהו, אין, לא שאלו, לא אמרו
יותר כלום, אף פם. אבל אמשלי לא התיאשה, אמא יש רק אחת, לא ככה?!
יום אחד באה לי באמצע ארוחת צוהוריים, עשתה במיוחד בשבילי מה אני אוהב....אאאחחחח ללקק
ת`אצבעות (שלי) ולנשק לה את הידים (שלה). הקיצר אומרת לי, ככה ביציאה, "תדע לך שמאחורי
כל גבר מצליח עומדת אשה!" לא יודע מאיפה הקריצה לי את זה, בטח ראתה באיזה נובלה בטלביזיה.
כמעט נתקע לי האוכל בגרון מרוב צחוק, אמרתי לה "אבל אמא אני בכלל מובטל אני."
אין עליה אמשלי, לא התבלבלה, עושה לי, "אז כדי שתצליח אתה צריך אשה! מצא אשה, מצא
עבודה! ככה אמר הרב."
מכל הווג`רס הזה יצא שאחרי איזה שבע חודש באמת התחתנתי. הכרתי את סיגי בלשכה, היא בדיוק
רק התחילה להחתים, השתחררה מהצבא. יצאנו כמה חודשים ובסוף התחתנו. צדקה אמשלי, ישר
מצאתי עבודה (למה סיגי גם התחילה לשגע אותי בבית). קניתי איזה טנדר ישן ועשיתי כל מיני
קומבינות של הובלות וכאלה (רהיטים, פועלים, מה שבא). הלך לא רע. אחרי שנתיים נולד לנו בן
זכר. היה מה זה בלאגן מהסרטים. סיגי רצתה אבשלה יהיה סנדק, ואני אמרתי לה "לא יקום ולא
יהיה!" ככה אומרים לא? לא משנה, בסוף עשינו עסק, אבשלי סנדק והיא בחרה לו השם. רצתה
יעקוב, אמרה אוהבת ת`שם הזה עוד מהצבא. עכשיו מה? אצלנו גם נהוג לתת לילד שם שני, על שם
הסנדק, יעני אבשלי. קראנו לילד יעקוב יעקוב. נו מה אני יעשה? יריב איתה עודפם זותי? העיקר ילד
בריא!! עכשיו רגע, כאילו זה לא מספיק, איזה יום בא לה פתאום כלב. ככה, פתאום. ניג`סה לי שנה
(`זה טוב לילד` וכל מיני שטויות כאלה), לא סכמתי. הביאה לי איזה כלב קטן מכוער, נובח עד
שנגמרות לו הסוללות ואז מתחיל שוב פם. ולא מספיק מכוער גם קרח ועיוור. ככה זה כשחוסכים,
מצאה אותו ברחוב (לא הסכמתי לה שתוציא עליו גרוש).
אז זהו, ילד, כלב, משכנתא, אישה... הסתדרתי בחיים, לא ככה? מה עוד צריך הבנאדם?!
לאט לאט, קצת נמאס לי. כאילו רבאק דייייייי. אי אפשר ככה. אתה עובד כל היום בחוץ, קורע
ת`תחת, בא הביתה מה אתה רוצה? קצת שקט! לא ככה?! לא! מה פתאום שקט? מה זה בית קברות
פה? בא הביתה ויעקוב יעקוב צורח, וסיגי מתחרעת עליו, והנקניק נובח על שתיהם. כאילו,
רבאק, לא תשתגע?! אבל אין, המשכתי לעבוד כאילו כלום. רק עבדתי יותר זמן, ככה שבאתי
הביתה יותר מאוחר.
אתמול, בדרך הביתה, אמרו בחדשות מעלים המחירים של הדלק באיזה... לא זוכר, הרבה. ישר
עצרתי בתחנת דלק למלא הטנק, שלא ינצלו אותי הזונות האלה. אני יראה להם. חיכיתי בתור איזה
עשר מכוניות ומיליתי. בגלל שאני נוסע הרבה, תמיד יש עליי מאחורה גם שני ג`ריקנים ברזרבה.
אז אמרתי אם כבר אז נמלא גם אותם. מיליתי ונסעתי הביתה. ברמזור, מליד הבית, ממש איך
שכמעט הגעתי, פתאום איזה מפגר, לא יודע מאיפה, נכנס בי. איזה בעסה!!! סתם, בא לך איזה אהבל
ונכנס בך. סססאמק מי שנתן לך רשיון יא אבו ארבע. סתכל איפה אתה נוסע רבאק!!! לא יודע מה
קורה לאנשים במדינה הזות!!!!!! רציתי להרוג אותו. לקחתי לו פרטים, וידתי שלא עבד עליי (בדקתי
לו ברשיונות וגם אמרתי לו שיצלצל אליי שאני ידע שזה באמת המספר שלו). גמרנו, נכנסתי לאוטו
ונסעתי הבית. איך שאני יוצא מהאוטו נהיה לי חושך בעינים מהחושך בבית, וגם בדיוק סיגי מצלצלת
לי בנייד. אומרת לי היא ויעקוב יעקוב אצל אמשלה. כושלאמאמשלך!!!! את ואמשלך! ככה אמרתי
לה, בפנים. זותומרת בנייד כן?! סגרתי מייד הנייד, לקחתי הג`ריקנים ממאחורה ושפכתי מסביב
לבית, את שתיהם. אחרי זה הוצאתי המצית והדלקתי. קודם הבית ואחר כך סיגריה. עמדתי בחוץ
והסתכלתי עד שבאו המכבי אש. (האמת? לקח להם הרבה זמן, אם שואלים אותי, פישלו בגדול!)
ובינינו? אף פם לא אהבתי את הכלב . לא יודע, איך שאומרים לא התחברתי אליו.
"אני מבין.... טוב זה נראה די ברור. בוא תחתום פה בבקשה על ההצהרה."
"מה לחתום? כאילו מה, שאני אשם? זבביר אני אחתום! אני יודע איך זה עובד, שלא תחשוב, ראיתי
`חוק וסדר` וכל זה. ישרף העולם לא חותם! אתה יודע מה? אני עכשיו רוצה ליתקשר לעורך דינית
שלי. אה? איך אני בשבילך? חשבת תפסת פראייר אה? ואני בכלל גם לא מודה באשמה אני. אולי רק
בעובדות, וגם על זה אני עוד לא סגור".
אלעק... מצא על מי לעבוד. כבר בזינזנה, איך שאמר לי `תעלה לניידת`, לא כל כך אהבתי אותו זה.
סססאמו.... עכשיו איפה שמתי את המצית הזות.. דפקא שאני צריך סיגריה?!
© כל המצות שמורות
|
