בוקר שמשי של יום חורף התגנב לו מבעד לתריס המוגף. קרן שמש חצופה נחה
על עיני. התפתלתי מעט להסיט את הקרן מפני. הגבהתי את הראש לוודא שאורלי
לידי. המהום עייף נמלט מפיה וידה נשלחה לעברי לליטוף שכולו אומר בוקר טוב.
התכרבלתי לתוכה מביט בעיניה שהחלו לעבור למצב של חיוך מתקדם.
"טוב, טוב נווווודניק!! הנה אני קמה, אוווףףףף...." והיא אכן קמה, ירדה המיטה
ונחתה נחיתה רכה אל תוך נעלי הבית הצמריות, בצורת חתול מעצבן, שעטפו
בחמימות את כפות רגליה שהובילו אותה אל חדר האמבטיה. עיניה נעצמו עם
שחרור מטען הפיפי מתוכה. יד הושטה על עיוור אל הנייר. גלגול קטן על כף היד
וניגוב. אל הכיור, שטיפת פנים מהירה ושוב אל חדר השינה. הפיג`מה מצאה
דרכה חיש חזרה אל המיטה, הפעם בלא הגוף. טרנינג אדום עלה במעלה גופה
ונעלי הריצה עטפו את כפות רגליה ככפפות רכות.
"יאללה חמוד, אני מוכנה, הלכנו?!" זרקה לעברי במרץ של מישהי שהולכת
לקרוע את המסלול. שבע שנים אני כבר איתה כך שהריטואל הזה לא זר לי.
תמיד אהבתי להתחיל את הבוקר בריצה הממריצה הזו בפארק. לרוב היתה
זו אורלי שהיה צריך לשכנע אותה. אבל אודה ולא אבוש כי גם אליי התגנבו
לפעמים הספקות והמחשבות על התועלת שבריצת הבוקר לעומת ההתכרבלות
בשמיכה לצידה של אורלי, במיוחד בבקרים הקרים של החורף, כמו שחווינו
בשבועות האחרונים.
אורלי גמרה להתמתח ומייד פנינו אל המסלול. חמישה סיבובים של ריצה ועוד
אחד אחרון בהליכה. כמו תמיד רצתי לצידה ולרוב אף מעט לפניה. שמעתי את
נשימותיה מתגברות אחרי הסיבוב הראשון ומתיצבות בהמשך. לפעמים בלי לשים
לב הייתי בורח לה קדימה מידי. בסיבוב הרביעי קלטתי את אנה. היא הייתה מאוד
יפה. באחת הפעמים הקודמות סיפרה לי כי קיבלה את שמה על שם אנה קרנינה.
להפתעתי עם הזמן שמתי לב כי גם פיתחה נטיות רומנטיות סופניות כדמותה
הספרותית. כבר ראיתי אותה רצה לחצות את הכביש וסוחטת בלימת חרום מנהג
זה או אחר. אהבתי לרוץ בעקבותיה ולהביט באחוריה החטובים. לא היתי מתנגד
לאיזה חפוז, דוגי סטייל. נותר לי עוד סיבוב להנות לפני שאורלי תעבור להליכה.
גם בסיום לא דילגה אורלי על ההרפיה המסורתית, או אז פנינו אל הקפה
השכונתי לקפוצ`ינו של בוקר. בכניסה נתקלנו באוסי ואלכס. לקח רק שניה
לאורלי לשקוע בשיחה ערנית עם אוסנת, מה שהותיר אותי ואת אלכס לשיחת
גברים משלנו.
"אני רואה שאתם עוד מתמידים בריצת הבוקר שלכם," אמר אלכס ולא הייתי
בטוח אם אני מזהה בקולו נימה לבנה של ציניות או שמא זהו קורטוב של הכרת
תודה לאוסי על שחוסכת ממנו את המטרד הבריאותי. אלכס מבוגר ממני
בארבע שנים אך לא נראה לי שזו הסיבה לכך היחידה להמנעותו, או יותר נכון
המנעותה של אוסי, מספורט.
"כן, היה נחמד לרוץ הבוקר בשמש החמימה. לפחות זה חסך ממני את האפודה
האדומה שאורלי קנתה לי וחושבת שעלי ללבוש שמא אתקרר. זה פאדיחה לא
נורמלית להסתובב עם הדבר הזה והיא לא מבינה כשאני רומז לה שאני לא כל
כך מעונין."
"אתה צריך ללמוד להיות יותר אסרטיבי. אל תרמוז, תגיד לה `לא`! תראה לה!"
"כן בטח, לך קל לדבר. לאוסי לא כל אכפת איך אתה נראה אבל לאורלי נורא
חשוב הענין הזה. בכל מקרה היום ניצלתי, מה גם שאנה היתה פה ורק היה חסר
לי שהיא תראה אותי עם האפודה הזאת עליי, כמו איזה פודל."
"יש לך משהו איתה? חשבתי שאורלי מחזיקה אותך קצר,חחחחח"
"למה לא, תצחק יא מניאק. לפעמים היא משחררת את החבל ואני מספיק
לרחרח, שלא לדבר על הימים שאני חופשי לגמרי והיא לא צמודה אליי. אבל
היא אוהבת אותי. תמיד אומרת לי שאני החבר הכי טוב שלה. חוץ מזה שגם לך
ראיתי לא חסר. שבוע שעבר רחרחת יפה סביב הג`ינג`ית הקטנה."
"עזוב אותך משטויות, אני כבר עברתי את הגיל הזה. מה אתה מדבר?!"
אורלי ואוסי שקעו עמוק בשיחה שלהן ולא ממש שמו לב אלינו, מה שכמובן לא
ממש הטריד אותנו ואיפשר לנו להמשיך בעניננו.
"האמת היא שחוץ מכמה דברים קטנים מעצבנים, אני די אוהב את אורלי. מה רע
לי? כל לילה אני לצידה במיטה, מחמם את רגליה ביום חורף קר. לפעמים אנחנו
רואים יחד איזה סרט חביב במיטה. אין כמו ליטוף שלה להרגיע. קצת מבעס
כשהיא יוצאת עם החברים שלה ואני נתקע לבד בבית, חורפ עצמי כמעט למוות,
עד שעיני טרוטות משינה. כשהיא חוזרת אנחנו עוד מתגפפים קצת. כשהיא במצב
רוח טוב אנחנו משתוללים לצלילי סנופ דוגי דוג. אני נורא אוהב בבוקר להעיר
אותה. אם קשה לה להתעורר אז אני מלקק אותה על הפנים וזה עושה את
העבודה. ממממ...אז זהו, אם נהיה רגע רציניים, החיים שלנו לא רעים בכלל. אני
חושב שהרבה אנשים היו מתחלפים איתנו, לא ככה?"
"כן, אני מניח שאתה צודק," השיב אלכס כשמבטו נודד אל השחרחורת בשולחן
הסמוך ואוזניו כרויות לכל שביב של סימן מכיוונה. כן, אין מה לעשות, זו העונה.
אורלי ניגשה לשלם. נפרדתי מאלכס וקבענו להמשיך ביום אחר. חזרנו הביתה.
היא התקלחה והתכוננה לעבודה. ברדיו מתי כספי זימזם לו את `כלבלב הו בידי
בם בם`, מה שגרר מאורלי צחקוקים מלווים בנשיקה על אפי. היא מלאה לי אוכל
ומים בקערות ויצאה אל עוד יום עבודה. כשתשוב נצא לעוד סיבוב בפארק.
