בלילה ההוא שדבר לא פרח

בלילה ההוא שדבר לא פרח,

השמש לא זרחה,

ניחוח האויר הצח,

כבר לא נקי כבעבר,

הוא מהול באבק,

בעוד רגע נרגיש שוב את אותו מחנק,

אותה התנשמות,לפני שהכול נעתק.

בלילה ההוא שדבר לא פרח,

הלב כבר שכח,

הזמן שוב ברח,

כמו צבע שחור שנמרח,

כמו עוד דם שנשפך,

כמוזיקה ללא מנגינה,

כדברי חוכמה ללא תובנה.

בלילה ההוא שדבר לא פרח,

רק נבל וניתך,

בשעת הדימדומים לא הופיעה שקיעה,

כמו סרט בשחור לבן שנע,

האוויר קיים אך הוא לא לנשימה,

כי דבר לא פרח,

בליבי עדיין נותרה המועקה.