זה היה מזמן

כולי נוטף זעה. אני מלפנים וטל המדריך מאחור. לאחר פינוי המסלול אני מתמרן את הפיפר העוקצני, מטוס ישן מצופה בבד מתוח, לאזור החניה  ואז לפתע, הוא מניח את ידו על כתפי מאחור ופוקד .." עצור" !.. אני בולם וגופי נזרק בפראות לעבר רצועות הריתמה על כתפי. מסובב ראשי לאחור ומספיק לקלוט את המדריך יוצא ממושבו האחורי בפיסוק רחב, האופייני ליציאה ממטוס פייפר, בין תומכי הכנף העילית. צולפת בפני רוח פראית ומכאיבה המגיעה מהפרופלור "החי". עכשיו זה ברור, הוא מתקרב ממש קרוב אלי וצועק לתוך האוזן. "זה הסולו שלך". בשניה הראשונה הייתי המום, הרי לזה מחכה כל חניך...

עוד אני מנסה לעכל את המסר.. הוא כבר רחוק. אני לבד.

טל, המדריך. טייס ותיק. איש מחוספס גדול מימדים. קיבוצניק שורשי, עם בלורית בהירה ושיער מדולדל, רחב כתפיים עם קול עבה. תמיד קמצן בדיבורים ובחיוכים. באחת מסדרות האימונים בתחילת הקורס עשיתי משגה בעת ההמראה ומיד הרגשתי בעורף ראשי את נחת זרועו. מאז, השעור נלמד. 

אומרים שפיפר הוא מטוס קל ופשוט. אך אל לך להתגרות בו בהטסה –מטוס שלא סולח על טעויות ועלול לבעוט בך כסוס פרא. ראה הוזהרת!

זהו. עכשיו זה אמיתי. מזדקף מעט, מודא שאני קשור כהלכה לרתמות  ומתחיל להסיע לעמדת ההמראה ותוך כדי אני מייצר ענן אבק מאחורי. אני לבד. לבד וקצת פוחד.

המחשבות רצות. כבר ממש קרוב לתחילת מסלול העפר. נעמד קצת בזוית עם זנב המטוס זרוק לצד ימין הרחוק, מבצע כמה פעולות. סורק את השעונים והמכוונים משמאל לימין, ומימין לשמאל  וחוזר חלילה. מדבר לעצמי..." תבדוק טוב, אתה לבד". ופתאם עכשיו, חולפות לפני התמונות מהבית, בכל  המקרים  בהם ננזפתי  על חוסר רצינות , התמדה, ריכוז ועוד..

מיושר על המסלול, דוחף המצערת (גז) הכי הרבה קדימה ומריץ את המטוס לריצת המראה.....  הכל נראה טוב, מגיע למהירות הנכונה, משיכה קלה בסטיק והמבנים הקטנים מסביב נעלמים לי ככה מלמטה!  מנוע הלייקומינג 150 כוחות סוס של הפייפר נוהם ברעש גדול, ורוח מעצבנת ומטרידה כאילו בכוונה מטלטלת  את המטוס בגסות  מצד לצד, כמנסה לקלקל לי. כמו שלמדתי, אני מתחיל את הפניה ימינה  לכוון מגדל המים, ומדבר לעצמי בקול רם: "שמור גובה  - שמור גובה - לא לוותר"! - - . אני לבד באוויר! אמאאא !!

חייב לבדוק כל דבר פעמיים. מתרגש ממש. הזמן רץ במהירות מוטרפת. כבר מתארגן לנחיתה, (מדובר על סולו קצר), תוך שמירה על המהירות הנכונה ופועל באופן אוטומטי. מבצע בדיוק את מה שנלמד ותורגל שוב ושוב. המסלול מתקרב מהר מדי ואני דרוך. בשניה האחרונה עיני קולטת ידית בצד ימין שאינה במקומה!  אני זורק אותה בגסות למקומה הנכון. בזיון שלי פרטי .

הופ, נגיעה. נגיעה יפה.. משתדל לבלום את ריצת המטוס. המטוס רץ ומקפץ באי שקט. מודיע למגדל מה שצריך ופונה בקצה המסלול לשמאל.

בזוית העין אני קולט את טל המדריך, מתקרב בצעדים גדולים לעברי.

מדום מנוע  -  וטל כבר לידי.