מקושרים

בשדרת הזיכרונות

עצים פורשים אמיריהם

בגאווה על בתים ארוכי

רכבת -

שהביאה אותי

לפתחם של גינה

ושער לנדנדה באדום

אבינועם שולח מבטים

כאילו בהיסח

אבל לי זה ברור

ומרחיב בטחון ילדה

קלוש -

האור בערב קיץ

על שבילים צרים

מפותלים בין כרי דשא

ציור שאהבתי מידי יום

להקדיש לסבתא

המחכה בארבע

שעת הנחמה -

של ספר ודמויות חלוצים

ברקע

שדות חרושים

ועץ אקליפטוס מצל

מציל אותי שוב

מיום טרוד

שעבר