שוקע

הכול ביום אחד,רגע אחד

הסטירה בפנים,הרעש של טריקת הדלת

הריצה בשדרת הרחוב במעיל השחור

שהרוח נשבה יחד עם הקור

הדמעות שנשרו מעיניה על חספוס הכביש

שהשאירו חרטות שתדע ותרגיש

ההתעופפות החוצה בחיפוש אחריה

הראיה אל תוך הלילה איך היא מתרחקת

ואתה עם הפנים מטה רק עם הלילה והשקט.

צעדת חזרה, מגיף דלת עלייך

נסתר בימים,נגלה בלילות

הנפילה לים המחשבות

מרוט וזקוק לידה המנחמת

לאחת,האישה האוהבת.

דלתות סגורות ואור עמום

חלונות מופגים ולילות ארוכים

אתה יושב לבד בחדר ובוהה בתקרה

זיכרון באהבה,התבוננות בתמונה המכאיבה

החוש של ריחה,תדמית גופה

היד המעודנת והרכה שברוך ליטפה

המגע ומסירות שלך היא נתנה.

פצעת ואתה מתחיל לשלם

לשלם על שעוללת

באהבה שבה פגעת

זה חוזר אלייך ובצדק

ואתה מרגיש שרק לך יש בזה חלק.