צלילי המזרח

 "עוד פעם הבנזונה לועס לי בורקס פטריות מול העינים"
טוב בעצם למה אני כבר יכול לצפות שאני מופיע במועדון ים תיכוני בטבריה.....
בטח לא לאיזה טברייני שישלוף עם היד של הגורמט צדפה שלוקה וירווה את צימאונו בסוביניון בלאן של סאנסר.....
תמיד ידעתי שיש לי קול נעים וחוש מוזיקאלי מעל הממוצע והחלטתי לעשות עם זה משהו
בתחילה התאמנתי בדירות צפופות כאלו כמו שתמיד מראים בביוגראפיות של אמנים דגולים בתחילת דרכם....רק שבמקרה שלי זה תמיד נגמר בלחמניות ושוקו תמיד ולא באורגיות שמפניות ושאר דאווין.
עם הזמן שעבר ניכסתי לי כמה מאניירות....
רכשתי בפולגת חליפות לבנות וחולצות שחורות שיהוו ניגוד מושלם....את השיער הפקדתי בידי מעצב שיער נחשב.
מה אגיד ,בקימור נכנסתי לאט לאט לדמות..
יש משהו מחשמל בצעידה הזו לעבר הבמה שאתה ממש חש בעשרות או יותר זוגות עיניים שממש חורכות את גווך....
מצד אחד זה יוצר תלות ומחוייבות ומאידך זה מדרבן אותך ונותן לך להישאר ער וקופצני תמיד.
לא יודע למה אבל תמיד זה לוקח מספר שניות עד שמספר פרחות תולות בי עיניי עגל מעריצות,טוב בעצם שאני חושב על זה אז במקומות שאני מופיע מספר הקסקוסות הוא מעל הממוצע.
תמיד אני דואג שתהיה לידי כוס אולד פאשן עמוסה בויסקי טוב....זה לא הכי בריא לכבד אבל זה מוסיף למראה הערס המזמר שלי....טוב נו זה גם משחרר אותי קצת.
עם הימים שחלפו צברתי לי עדת מעריצים שמלווה אותי כמעט לכל מקום,זכורה לי אפילו הצעה למופע פרטי בדירה של איזו בלונדית....
זוכר איך הרכנתי ראש כלפיה ולחשתח לה ממש מקרוב:
"מצטער גברתי אבל אני לא מתערבב עם מעריצות"(זה משפט ששמעתי שזמרים גדולים תמיד אומרים}
לא יכול להסביר בדיוק את ההרגשה הזו אבל באמת שזה נחמד ומרגש להופיע בפני אנשים שלבושים בבגדי השבת שלהם ולראות איך הם משתחררים אט אט כל אחד והקצב שלו....
תמיד יש את הנשים האלה שטוחבות לו פון בנייר מקומט או שסתם שולחות לי קריצה רבת משמעות...
ואני לצערי כלל לא אוהב פרחות,,,,טוב כנראה שאני צריך להחליף את הרפרטואר לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה.....ואז או אז אולי סופסופ אוכל להשפריץ על משקפיים של איזו חננת מחשבים.