שירים

הגר


זכות השתיקה המתיקה אופייה ברכות
נשמת אפה הייתה חמת מים
צוננים
קוצבים צעדיה בחולות
והתהיות היו עולות
-האם נתן בידיה למעט פת לחם
מתק דרכה בשממה
כאומרים צימוקים
 
היה או לא היה

משענת מתוקה
 
 לדרכה המרה
או כפי שפרשים בכתובים נימוקים

בחרפה
 
ואולי היו אכן טיפות מים אחרונות
ולחם המרורים בלבד
 
שלא אבד בו המעט

שנתן והניח בידה, כארך אפיים
 
כאומרים
 
והכתובים
אינם מאשרים
גם צימוקים ותמרים בעיתים המרים
שאישה מושלכת מאוהל
לעיני כול  שאיש אומר לה
אספי את החול
 
שעל שפת המדבר
בזוז האור
ובלילות הקור כסי חום גופך ובנך
 באופל כוכבים לרוב
האזיני ליללת
הכלבים והתנים העזובים
 
המהדהדת לקללת דורות
  כאומר מקטן ועד גדול
אין בדבר
 
איש לא כתב ולא אמר
ולא הוסיף ולא גרע
על הנאמר
כול הידוע
לא הרהר פעמיים כי רע
דברי רעיתו
 שארע הדבר
ורע גם  בעינייו
הלכה דעתו בדעתה
כבשעתה שאמרה אליו
להביא רעתו
שישליך את בנו ואימו
 
וישלח
לארץ ציה שהחמה
תמית את הנפש והנשמה
ותשאל השאלה
 היכן עמדה לו אהבתו לאישה
זו אשר הביאה לו בנים
טרם צחקה עוד שרה
לצרתה
ושחקה
 
השמש לא נטתה כבגבעון
צילה על יד ימינם
העתיקה ומיקדה ללא מעילה
או מחילה כל עוזה
ויקדה
על ראש הנער
 ממטווחי קשת אימו רחקה
ראות במות הנער
ומוט רגליו

לא אחז ואזר רעד רוח נפשה
להשיר מבט
למעט המיית בכייה הנשא
ומריר 
וקול העלם המפוחד אלם זועק
בשממה

כי שמע הנגלה בסנה המדבר 
ושעה ראה אישה נושאת בכייה על הרעה
והוליכה  אוחזת יד מלאך
על כול והקול שהיה והלך
אישה מהגר ועד הגר
ומדור לדור
היא שהייתה שחזתה בפני שרף
ואחזה בידו
 
גם גבירתה לא קרבה ככזו הקירבה
מלבד שראתה וצחקה
 
השומע וסר בדבר שרה
לא ראה זאת
הסתיר אהבה

מה אמרה נפשה
שכך שרט ליבה מרה
לב וכנפיי השרף

ששמע והלך עימה
שכך טרף בזמנים על בכייה
והרתה דימעתה מישמעל נשיאים ומלכים
ודמים עד קץ הימים
לישראל
 
 כל שהיה אב המשליך בנו ואימו
 מאוהלו

הייתה גם שם  אישה
המורגלת לצחוק
ואיש המורגל
לאחוז במאכלת
ואשה אחרת הבוכה על פרי אהבתה
המושלך
 ששלח אביו
ללהט חרב המדבר האוכלת
שם אישה
 כרעה למות מצמא
שם אלוהים לא סלח
שב ללטף בידו קולה
 
היה שם גם האיש
ואין להכחיש
או להכביר פירושים
החריש
 
שומע לקול דבר אישה
הצוחקת  למלאכים
ומכחיש ליבו לאהבתו 

והכל נעשה בדברה של אישה
ובאווירה
 קדושה


תגובות