שש מאות שישים ושש

שש מאות שישים ושש

 כל הזכויות שמורות© לרפאל אל

"הנח למתים לקבור את מתיהם" אמרתי לו,

כי אין מרדן שמרד בכל,

ואין אדם ששלם בכל,

אין מי שלא כבר מת,

כי המוות, הוא לא רק בסוף,

ויש דלתות שהן רק סוגרות,

מי לא צעד על הקצה ונפל?

חלם על עולם, על חיים, וְקַץ?

כי חיים בשקר אינם חיים,

והאמיתיים רק סובלים,

הכנים ודוברי האמת,

אנשי התבונה והחושבים,

הישרים עם עצמם ועם אדם-

אין מקומם בכאן:

מעבר לרקיע, בצמרות הכוכבים.

בסמטאות היקומים ובנבכי ההרים החשוכים.

בקרקעית הים, בין אפלה ודממה, תהום וצייה.

יד אנוש ורגל חייה, כל ברייה,

לא נשמעה, מאז תקופת הקרח הראשונה.

שם תהא נחלתם,

שם נשמתם, אהבתם,

קבורתם,

וחלקי עימם.

אל תכבה לי את הנר,

יש לי עוד דברים לסדר,

עוד פעם להתאהב, עוד פעם להסתחרר,

כי "אין אימה באהבה",

בשלמותה "היא תגרש את האימה",

ואני הכי אוהב את החיים,

אך נהנה לפתח דיונים על כמה שרע-

והחיים דפוקים.

כי,

"אחרי כלות אלף השנים, יותר השטן מבית משמרו,

ויצא להדיח את הנמצאים בארבע כנפות הארץ.

והשמיים והארץ יעברו והים איננו עוד,

וקול חתן וקול כלה לא יישמע בך,

רק דם הרוגי הארץ.

ועשן עינויים ייעלה לעולמי עד,

ולא יימצאו מנוחה יומם ולילה.

ומי אשר לו תבונה ייחשב מספר החיה,

כי מספר בן אדם הוא, ומספרו-

שש מאות שישים ושש".