השמלה

היתה לי חברה, לא סתם חברה, אלא ידידת נפש.

בילינו יחד כמעט יומיום, ערכנו קניות יחד, גידלנו את ילדינו יחד, בקיצור היתה לי יותר מאחות.

קראו לה סוזי.

לשתינו היו קרובי משפחה עשירים בארה"ב שנוהגים ללבוש בגדים מפוארים מאוד באירועים חגיגיים ובשמחות.

הם נהגו לשלוח אלינו את הבגדים היפים שלבשו פעם או פעמיים.

סוזי היתה בחורה נאה ואהבה להתגנדר ולהתלבש יפה, והיתה יותר שמנה ממני במקצת.

לכן, כאשר קיבלתי חבילת בגדים מיד התקשרתי אליה שתבוא לבחור את מה שמתאים לה, ושמחתי לתת לה את הבגדים היפים ביותר.

יום אחד קבלתי הזמנה לחתונה מהמשפחה בארה"ב, שמחתי אבל גם נלחצתי. הרעיון שאצטרך להתלבש בצורה מפוארת ומחייבת ידרוש ממני מסע קניות מפרך.

כמובן ששיתפתי את סוזי במתרחש בליבי והיא הרגיעה אותי.

כעבור יומיים, הופיעה סוזי בביתי נבוכה ועצובה מאוד. שאלתי אותה לפשר הדבר והיא ענתה לי:

" ריטה, אל תשאלי מה קרה, אחות של גיסתי חולה מאוד והיא במצב מאוד קשה, לכן היא נאלצה לסגור את חנות הבגדים שלה וביקשה ממני למכור כמה שמלות במחיר מוזל, והנה הבאתי לך כמה, אולי תמצאי את מה שמתאים לך לחתונה.

כמובן הצטערתי מאוד לשמוע על המחלה של דפנה, אבל סוזי פרסה את השמלות על המיטה בחדר השינה שלי ונגשנו ביחד למצוא לי שמלה הולמת. שמחתי שיש לי חברה כל כך קרובה , טובה ועוזרת לזולת.

מדדתי את השמלות ובחרתי בשמלה היפה ביותר, שמלת ערב אדומה ארוכה שזורה באבני חן תואמות שעשתה לי גזרה יפה וחטובה .( גם בעלי התלהב ממנה).

שילמתי לסוזי 1400 ₪ ברצון ובהכרת תודה.

כשנכנסתי לאולם השמחות המפואר בברוקלין, לבושה בשמלה האדומה, הרגשתי איך כל העיניים ננעצות בו. הייתי גאה ומאושרת.

באולם היו כמובן בני משפחתי ובני משפחתה של סוזי.

במהלך הערב ראיתי מבטים מוזרים, התקהלות ולחשושים בין בנות משפחתה של סוזי. לא הבנתי את פשר הדברים, אבל התחלתי להרגיש אי נוחות.

מה שנראה לי בהתחלה כהתלהבות מהשמלה הפך לתחושת לעג או לגלוג.

כשפניתי לשירותי הנשים להציץ במראה, הבחנתי באחותה של סוזי העומדת על ידי. היא בדקה שאין אף אחד מסביב ואז פנתה אלי בעדינות ואמרה:

" ריטה, אני שלחתי בדיוק שמלה כזו לאחותי סוזי והיא של מעצב איטלקי, שהבטיח לי שזו דוגמא מיוחדת עבורי. מניין השגת בדיוק כמוה? "

לא ידעתי מה לענות, הבנתי פתאום את המעשה הנורא שסוזי עשתה, היא מכרה לי את השמלה של אחותה ! היא רימתה אותי, איזו אכזבה! ישבתי ובכיתי.

כשחזרתי ארצה הסתבר לי שסוזי בדתה את סיפור המחלה של דפנה מליבה.

היא הודתה במעשה וביקשה סליחה. אבל אני הרגשתי נבגדת, ולא יכולתי לחדש ביננו את הקשר.

בעלי לא מבין עד היום מדוע אני כועסת ועושה עניין גדול משגיאה קטנה שסוזי חברתי הטובה עשתה.

                                                                                    כתבה: ריטה.