עזות

מאיפה החוצפה

להמשיך ללכת

דרך ארוכה כל כך

ארוכה

כל כך ארוכה

בלי לדעת שום דבר

מראש

עד רגל אצבע

משולשת?

מאיפה עזות המצח

להמשיך ללכת

בלי מפה מוכנה מראש

בלי לומר שלום

בלי להיות בטוחה

ששם

בצד השני

יש מי שמחכה לי

עם לחם ואורז?

מאיפה הכוח לשרוד

את הקור והחום

את האיפָה והאיפָה

את הצחוק והרוע

את השום והדבר ומה שביניהם?

לא שזה היה משנה לי

לו ידעתי מאיפה.

אני פשוט סקרנית.

©כל הזכויות שמורות לביתיה שלֵו