בקרוב יקרה לך משהו טוב

זהו, באמת אפשר היה להגיד שהגעתי לשפל המדרגה.

" להביא לך קינוח, שתייה חמה, קיסם?" שאלה אותי המלצרית בעברית של עובדים זרים מהמזרח.

"תה חם בבקשה" ואולי את הכבוד העצמי שלי בחזרה.

חיכיתי לה במסעדת "הסינית הקטנה" שהיינו יושבים בה לא פעם. היא אהבה מאכלים סינים, יפנים, תאילנדים, ותרבות המזרח הרחוק בכלל, היה לה תואר ראשון בתרבויות זרות ותואר שני בלשבור לי את הלב.

היא לא הגיעה היום, למרות שביקשתי. אכלתי לבד.

הכרתי אותה דרך חברים, אני אפילו לא זוכר איזה מהם.

זה היה באחד מאותם ימי חמישי בסימן בילוי עם חבורת החברים המורחבת, שישה חברים שמכירים אחד את השני מכשהיו בגובה שתי מדרגות, יושבים לוגמים אלכוהול ומדברים על כל מה שעולה בראש.

הרבה פעמים היינו מתרחבים, מבצע "חבר מביא חברה מביאה חבר" ולאף אחד מהם אין איידס. באותו יום חמישי בשלהי פברואר היינו מורחבים ביותר, לא הכרתי כמעט אף אחד מהנספחים של החברים שלי. השתלטנו על כמה שולחנות במקום הקבוע שלנו.

תמיד טענתי שלא היה לי על מה להתלונן- בריא, צעיר, עבודה מבטיחה. האנשים שסובבים אותי היו האנשים שידעתי שיהיו לידי בעת צרה.

לא אהבתי עד אז והייתי כבר שנים רבות אחרי גיל הטיפש-עשרה.

"אז מה אתה רואה שם בצלחת שאני לא רואה?" היא שאלה אותי ובכך הפכה להיות הבחורה הראשונה שאי פעם התחילה איתי בזמן שאני בוהה כמו אידיוט על צלחת של בייגלה.

אני , בחור רהוט אחרי כמה כוסות בירה עניתי "אני רואה את שצופן לי העתיד"

הבחורה שמשום מה לא הרימה גבה וסובבה את הגב אליי המשיכה עם השיחה הזאת "ומה אתה רואה שיקרה לך בעתיד"

"זה תלוי"

"במה?"

האם הייתי עד כדי כך נואש לאהבת אישה? "בך, רוצה להיות הדבר שיקרה בעתיד שלי?"

"אם זה מה שאתה רואה שם, כנראה שאתה רואה את אחת מעוגיות המזל האלו שבפתק שבהן כתוב "בקרוב יקרה לך משהו טוב"

"עוגיות מזל, יש דברים כאלה בארץ?"

היא חייכה " בוא, אני רוצה להראות לך מקום שיענה לך על השאלה הזאת" – חברים שלי הסתכלו עליי בתמיהה יוצא מהפאב בלי לשלם חשבון תוך כדי שהיא מושכת אותי בזרוע.

אחרי חודש אמרתי לה שאני אוהב אותה.

התה שלי הגיע, בצד הייתה עוגיית מזל.

המלצרית מלמלה משהו בשפה אסייתית כלשהי וחזרה בעברית עילגת "עוגייה, בשביל המזל" כמו שלעוגיות מעולם לא היה יעוד אחר.

לגמתי את התה ופתחתי את העוגייה.

"אז מה אתה רואה שם שאני לא רואה?"

"אני לא יודע, עוד לא הספקתי לקרוא"

היא הגיעה בכל זאת.  היא בכלל לא אמרה למה היא עזבה.

"למה?"

"בעוגיית המזל שלי היה רשום משהו אחר"

"אז בואי לא נאכל במסעדות סיניות עם עוגיות מזל לקינוח יותר לעולם ונשכח מכל העניין"

"בקרוב, יקרה לך משהו טוב"

היא חייכה, אני לא.

"אבל לא איתי"