עיניים לטבע

עיניים לטבע \ אושרי.

זהו לילה חמים באמצע חודש מאי \ בין עלוות העלים, בעמק ובגיא

בוכה לה בשקט רוח עדינה \ זועקת לצדק חצי לבנה.

בתוך צערה וקינתה \ כל השירים נבלעים.

לעומת בעירת זעמה \ כל הצבעים מחווירים.

זה סיפור ישן על רוע ותמימות \ ובו בקורבן בסוף תמיד ימות.

הנערה היפה אי שם בלב חורשה \ הרשע ומרושע האורב באפילה.

חסרת ישע ומעוררת רחמים \ האם רק דמיינה את הדמות שבצללים?

הוא היה אכזר וחסר מעצורים \ הדי צרחותיה עד להיום נשמעים.

אז הבוקר והאור ושאר צבאות השמים \ סיפרו את סיפורה לאימא אדמה.

הם לא חסכו בפרטים, ביקרו גם אצל המים \ נשבע בינם לבינם לנקום דמה.

ואז בלילה מואר ובלי שום אזהרה \ הופיעה מתוך החורשה החשוכה נערה.

לנצח אנשים ידברו על אשר אירע \ ויפחידו את ילדיהם בסיפורים על רוח רעה.

איך שלפה טפרים עשויות אש \ והסתערה על קשיש בן שמונים.

איך הוא לא הספיק להתאושש \ והיא המריאה איתו אל העננים.

המבט על פניו לעולם יטרידם \ וזעקותיו המעונות בהד שלא נגמר.

העיניים המבועתות יופיעו בחלומם \ צער, חרטה והכרה בסוף המר.

ולפעמים בחורשה, בלילות החורף הקרים \ צילה של הנערה מהאדמה בוקע.

משתובב קצת ברוח עם העצים המאושרים \ ואז אל האדמה בחזרה הוא שוקע.