לילה בעיר זרה-זכרונות מהקיץ האחרון

אתמול נאלצתי לעזוב את כור מחצבתי לכמה שעות......
באתי לעיר הגדולה בשעת בוקר מאוחרת ואחרי מעט שיטוטים על חוף ימה של העיר הלבנה מצאתי חניון מקורה ואפילו עם מעלית.....
מצחיק אותי שצריך לשלם ביציאה למכונה כמו בשדה התעופה וכבר אי אפשר לקלל או סתם לירוק ולקטר על יוקר המחייה.....(לא אוהב מכונות שלא מדברות)
מהמעלית הזו עליתי לעוד מעלית ומצאתי את עצמי לא רחוק מהזונות של החברים של נטשה......
נכנסתי בנונשלאנטיות לבריכה בקומה שנייה של מלון דן תל אביב והפטרתי לעובד בטון של אחד שתיכף צריכה להגיע אחריו שרי אריסון שרק גומרת לשים את הגלוס:"שחרר לי מגבת ושתהיה ארוכה מספיק"...
הנחתי אותה ברישול על כתפיי וחיש קל מצאתי לי נקודת תצפית שחולשת על חוף פרישמן ועל כל מיני כרזות שמבשרות על איזו יוגה לקראת השקיעה....(תמיד אמרתי שהם עם מוזר וקצת פלצני כנראה שטעיתי......הם הרבה פלצנים......)
בכל מקרה זינוק מהיר למים הצוננים בדיוק אבל בדיוק איפה שמוצב שלט מאיר עיניים:" הקפיצה לבריכה אסורה" שיפר מעט את מצב רוחי העגום משהו בימים האחרונים....מה עוד שהמים שאין לטעות בהם היו מי הים התיכון ולא תערובת של כלור ושאר כימיקלים......
נחמד לשחות ולהביט על הים שמתחת שנפרש כמו שטיח כחלחל ענקי......
רעש של שני מסוקי קרב שטרטרו מעליי החזיר אותי באחת למציאות הלא אופטימית במיוחד.....
בכל מקרה לקראת ערביים החלטתי שהיה נחמד וצריך קצת לכתת רגליים בעיר....
הילכתי לי שאנן משהו בואכה אלנבי ואיכשהו נשרכתי עד לפינה של נחלת בנימין שינקין......
בשדרות רוטשילד נחתי מעט על ספסל שעץ ענקי סוכך עליו מפני השמש שעדין "נלחמה "את מלחמתה האחרונה כנגד הירח.....
האמת שיש משהו בשדרה הזו שעושה לי את זה.....
מעאן המשכתי בהליכה מהירה לדיזנגוף שתמיד מזכירה לי נשכחות.,או אז חילחה בי ההכרה שהאוטו נשאר הרחק מאחור....
אבל לא פטריוט כמוני יפקיר פצועים בשטח...
חזרתי על פרישמן עד למקום הפשע......
טוב אולי זה ההפי האוור ואולי זו הזיעה שביצבצה במצחי .....בכל מקרה נכנסתי לפאב האירי שנמצא ממש מול המלון.....
שלוש גינס מהחבית גרמו לי לצאת מחויך מעט לדרכי.....
לא יודע למה ולא הכי מבין......
אבל אני נשבע שאין כמו הרגע המאושר הזה שנכנסתי חזרה לחיפה....
זה מרגיש כמו חיבוק של אם שמצפה לבנה שישוב ....
לפעמים הסינר שלה לא הכי נקי....
ולפעמים ריח הבישולים עולה באף....
אבל תמיד תמיד אתה מחכה לחיבוק החם והמוכר הזה....
זו בערך ההרגשה שאתה מגיע לחיפה