מתחת לגל

מתחת לגל

מתוך הספר, מתחת לגל, דרכים להתמודדות עם השכול, בהוצאת אסטרולוג

גל אדיר התקרב אלי במהירות מאיימת. "קחי אוויר, תצללי תחתיו, עד יעבור הזעם", אמר לי אבי, שלמד אותי לשחות בגיל שש. "אל תאבקי בו, אי אפשר לעצור אותו. הוא יעבור ואחר כך תוציאי את הראש החוצה ותנשמי מחדש". "אני פוחדת" צווחתי בחרדה והחזקתי את ראשי בכוח מעל המים, עד שצוארי חישב להישבר, אבל הגל שטף אותי בזעמו כמו הייתי אצת מים המסתחררת במערבולת הגלים.

נחנקתי ונשנקתי וירקתי מים מלוחים, שחלקם כבר צרבו את גרוני ואת מעברי הנשימה שלי.

אבי נשא אותי על כפיו ולאחר שנרגעתי מהטרואמה הראשונה בחיי במרחב הפתוח, אמר לי אבי משפט אחד ליד הים: "לא נגד הזרם!"

"הגל תמיד חזק יותר", הסביר "לא תוכלי לו אם תלחמי." 

כך אבי; "לא נגד הזרם".

ביום שאזרתי אומץ, צללתי בלב פועם מפחד מתחת לגל הראשון.

שם מתחת לגל, היתה פתאום דממה. שאון הגלים היה עמום, פעימות לבי נרגעו, גופי קל כנוצה בתוך המים. נתתי לזרם המים לסחוף אותי קצת והפקדתי את גורלי לתהפוכות מזגו של הגל, "עד יעבור הזעם". כשהגחתי מ"מעמקי" החוף הרדוד, גיליתי, שהים פלט אותי, לחוף מבטחים, כי זה טבעם של הגלים, לתעתע.

      לימים, וימי ידועי אסון, כשנחשול אדיר ראשון בחיי, מות בעלי, איים להטביע אותי, בקשתי מפלט מזעמו וצללתי עמוק מאוד מתחת לגל, מתחת למעמקי הצער והיגון וכמו שהגוף מאבד ממשקלו במים, שם במעמקים הרפתה ממני תעוקת החיים, ונפשי צפה, נחה מזעם הגל. האוויר כבר בקושי הספיק לי. יצאתי לרגע... ומיד אחריו עוד גל אחד ...גדול כקודמו, מות בתי, אבל אני חלשה יותר. פוחדת לצלול. איך אצא?

"קחי אוויר..." שמעתי את קולו של אבי בתוך ליבי...."אחר כך תנשמי מחדש... " תודה לך אבא שלימדת אותי לשחות, "לא נגד הזרם".

 אי אפשר לעצור את הנחשול, אבל אני כבר נושמת בראש מורם.