יער לבן

אל הבית הקודר אתה צועד בראש מורכן.

משלם את המחיר של הדור הישן.

רואה את בנך, אומר לו "שן, שן."

והם, הלבנים שלוקחים אותך מכאן.

רוח לא מפזרת את הערפל הכבד.

בעל כורך להבזקים את עד.

לבן מטושטש. הם מהירים כמו שד.

הם הלבנים, שסוחבים אותך אל הסד.

בבוהק לבן עולמך פרוש לפניך.

סוגר את עיניך. מאבד עשתונותיך.

על סף של מוות, צלצול באוזניך.

איך לנכדיך תספר שחמקת בעור שיניך.

אז מתוך כאב וייסורים אתה זועק בתחינה.

פונה לג'ה בבקשה האחרונה.

והנה פני אהובתך מתוך בועה של אשליה.

רגע לפני שמשהו פורץ ממך ושוקע לאפילה.