צ'יישר

החום הבלתי נסבל הדביק עצמו לכל רהיט וכלי בטווח של קילומטרים, הבירה לא הצליחה לתת מזור לגופה ולא במעט, למרות שתלתה בה תקוות גדולות.

כמידי יום ישבה אצל הבר המטונף ובהתה בקרני האור המסתננות מבעד לשברי התריסים.

ענני אבק צירו שובלים אמורפיים בחלל סביבה בזמן ששמלתה הדקיקה נדבקה לגופה כמתחננת לשינוי מרענן. המקום היה כמעט נטוש.

תזוזת זנבו המחליף את מיקומו מידי פעם, במקום רבצו על המדף, הייתה אירוע רב משמעות בערבוב הדייסה שיכולה הייתה להיקרא אויר, עד שבחר שלא לזוז למשך השעות הקרובות, החלטה חתולית טיפוסית שבמקרה הזה התחברה אליה עמוקות.

נדמה היה כי הדמות החצי אנושית המרוחה בפינה הפכה זה מכבר לחלק מהחפצים העלובים שהיוו את תפאורתו של המקום. נשענה לאחור כשמרפקיה תומכים את גופה, מתחה צווארה כמנסה לדוג משב אויר כל שהוא ועיניה עצומות.

הדממה המהבילה בערוב היום הופרעה בקריסת דלת הכניסה. מבט ריק מסקרנות הוסט לעבר הפתח, שנראה זר בבהירותו בנוף הקיים.

דמותו המגושמת חסמה את הכניסה, ראש העיר העיף מבט כבודק את תכולת המקום, ולאחר שפניו לא שידרו שביעות רצון, פסע באיטיות מאולצת בתוך חליפת שלוש החלקים המהוה, לעבר הבר, ניגב את מצחו במטפחת מרופטת ודרש בקול סמכותי את המשקה הקבוע שלו.

הברמן בקידה מאוסה ומתחנחנת הגיש לו את הנוזל החום צהוב ונמוג חזרה למקומו.

בלגימה אחת העלים את המשקה לקרבו ודרש בהטחת הכוס על העץ הרעוע, מילוי נוסף.

מבעד לשרעפי האלכוהול הרגישה את ידיו הלחות של ראש העיר בין רגליה מפשפשות מתחת לשמלתה, יתכן ויש מקומות בהם מחווה מאין זה היה זוכה לתגובה, דוחה או מזמינה, בכל מקרה תגובה כל שהיא, במקום ובזמן הזה תגובה לא הגיעה. ראש העיר קרב את גופו הגדול ונצמד לשלה, כשידיו ממשיכות ללוש את מפשעתה בעוצמה גוברת, החל לועס את אוזנה ולוחש לה הברות חסרות פשר, פישק את רגליה לשני צידי הכיסא והחדיר את ידיו הגדולות עמוק לתוכה כשהוא מתחכך בירכה ונשימתו מואצת.

הברמן המשיך לנגב כוסות כקודם, הדמות החצי אנושית המשיכה להיות חלק מתפאורתו של המקום ועיניה נשארו עצומות לנצח.