יצירות אחרונות
זה מה שאני רוצה (0 תגובות)
זיו כץ /שירים -27/12/2024 01:30
אשליית קיומנו (1 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -26/12/2024 21:55
שיר השבוע - נִסִּים הֵם סִימָנִים🌹🌹🌹 (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -26/12/2024 21:54
מה איתנו מה איתם (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -26/12/2024 21:42
ציר הזמן לוחש הלאה ... (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -26/12/2024 20:33
רַק עוֹד רֶגַע, (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -26/12/2024 13:43
מעשה באפרים חתולים שקיבל מכתב מהגנרל פרנקו (4 תגובות)
עונתיים /סיפורים -26/12/2024 10:42
חנוכה בניו-יורק ,אי-אז (6 תגובות)
יצחק אור /שירים -26/12/2024 09:21
It's Boxing Day morning here in London (1 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /הודעות -26/12/2024 09:07
סיפורים
כרטיס לאן? כרטיס לאן? איריס בכר 10.2.07 בצעדים מהירים בנעלי ספורט בפסים אדומים פסעה לעבר תחנת המעבר לעליה לאוניה. האנשים על הסיפון מרחוק נראו כגמדים שמנופפים לשלום לכל עבר , תיק היד הגדול החל להכביד עליה נעצרה קמעה והמשיכה לעבר קצין ביטחון ובמדים כחולים שלצידי גופו השמאלי נשא אקדח התור השתרך לאיטו ולאחר בדיקה מדוקדקת עלתה במדרגות הנעות בפתח קיבלה אותה דיילת חיננית שדאגה לכוון אותה לתאה ובירכה אותה בהפלגה נעימה.. אכן זאת הייתה לה הפעם הראשונה והיא חששה מעט .. בעודה עומדת ומביטה לעבר הים נשמע הצופר ליבה התמלא בהתרגשות הימים עברו בנעימים מזג האוויר היה נעים ונוח ולא נראה היה שדבר מה עומד לקרות. בוקר אחד בעודה מתלבשת לארוחת על הסיפון הרגישה טלטלה עזה כמעט ונפלה רק מוט המיטה שהחזיקה מנע ממנה ליפול הטלטלות המשיכו והפכו חזקות יותר הרגישה את קצב ליבה כמכונית מרוץ לפני קו הסיום בתושייה והעזה גדולה הצליחה להגיע אל ידית דלת התא ולצאת לעבר הסיפון. ולאחר זמן שנראה כמו נצח נצחים המנועים נדמו האוניה נעצרה דילים עם חיוך מאולץ החלו לעבור בין הנוסעים ולהסביר שיש בעיה במנועים וצריך להוריד אותם לסירות שייקחו אותם לנמל הקרוב הפחד והחרדה נראה על פני האנשים ילדים החלו לבכות כל אחד רצה להיות ראשון הדייל הראשי הסביר נשים ילדים ראשונים הייתה בין אחרוני היורדים כעשרה איש היו על הסירה בחגורות הצלה מזג האוויר לא היה לצדם והים החל להיות סוער וגועש אחד הנוסעים שניסה לקום הועף אל המים הגלים עלו וירדו בזעף כריקוד סמבה סוער לאחר מספר ימים של האבקות בגלים גילתה לתדהמתה שנשארה לבדה על הסירה השמש מעל ראשה פניה שורפות מיובש ומימין ושמאל רק ים וים החולשה הצמא והיובש היו חזקים ממנה אבל החליטה לשרוד בקצה הסירה מצאה מיכל מים בזחילה הגיעה אליו וגמעה מעט מהמים. קרעה את מה שנשאר מחולצתה וקשרה לראשה להגנה מפני החום הכבד כך שטה בסירה לא יודעת כמה ימים עברו עד שיום אחד שמעה צופר הרימה את ראשה וראתה באופק הרחק ספינה מתקרבת לעברה נשמה לרווחה ליבה דאב לזכר החברים שלא שרדו
.ימים כלילות תכננה את הנסיעה עד שבוקר אחד פסעה לעבר משרד הנסיעות .
. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |