חזרה ליצירות
שירים

הרגש באחריתו

חיים שביט | (22/02/2007 20:09) | 133 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
כשהשמש שוקעת באורה האדום,
  מתפשט לו החושך עד עומק תהום,
    עטה בדממה, כל שטח בהיר ואפור,
        דומיה אז אחזה את לבו הצחור.
 
       מבשרת בשקט את מועד פרדתו,
    כך מרגיש בעצם, כי כלה כאבו,
   כאב שהפך כך פתאום לחבר,
 חש עמוק בתוכו, שאין לו אחר.
 
לבו עוד ממשיך לתקתק בדממה,
    ממתין למחוג לדלג עוד סיפרה,
       יודע עכשיו שהגיע לסף,  
           לפגוש ידידם שהזמן כבר אסף.
 
         אך מביט לאחור בחיוך מאושר,
     וחש גאה להיפרד, מעבר שיצר,
   חיוך שמביע את כל תחושתו,
לכל שישאיר ליום אחריתו .
 
חיים שביט.

תגובות

חזרה ליצירות